אבי פלדשטיין

קל, אפילו מתבקש, לתאר את אבי פלדשטיין כ"יינן הפילוסוף". מאוד רציתי לצאת מהראיון עם תפיסה אחרת לגביו, ולו רק בשביל לחשוב שהגעתי לאיזה אמת פנימית לא מוכרת, אבל אני לא בטוחה שהצלחתי, וגם לא בטוח שזה מה שאבי רצה. אולי זה פשוט נכון.

אתה נתפס בעיניי כאיש שעסוק מאוד בצד ההגותי של יין, "היינן הפילוסוף" ומהצד השני עבדת רוב שנותיך ביקב ענק שבו ייצור היין הוא בעצם תעשייה. איך זה השתלב?
מהבחינה הפרקטית זה השתלב כי הייתי מתפעל מאוד מוצלח. רוב השנים התפקיד שלי היה לקלוט ולהתסיס את האדומים, 7000-8000 טון, לעשות את זה יעיל תוך התעקשות על מרכיבים של איכות. למשל ידעתי ליצור תור של 30 משאיות כי עכשיו הגיע פרי מדישון והיה לי חשוב שיעבור בתהליך שונה משאר האדומים. כשצריך ידעתי להיות קוץ בבשר המערכת, הייתי מפורסם בזה.

נהנית מהאתגר של התפעול של האופרציה הענקית הזאת?
צמחתי לאט לאט לתוך האתגר הזה. התאמצתי הרבה כדי שהוא יהיה בסדר, ולקראת הסוף הגעתי למצב שזה כבר היה שקוף. שהכל זרם.

וכשהאתגר של התפעול נהיה שקוף, מה נשאר?
איך להביא ביטוי אישי ביקב גדול. למשל לעשות יין כמותי כמו אדום רגיל שיהיה כבר מכוון מהכרם, לא לאסוף את כל ה"תאונות" ביחד אלא לייצר משהו שהוא מכוון מראש. וכמובן ה"לא מסונן". הלכתי עם הקונספט הזה עוד כשהייתי איש שיווק. נטעתי את הכרמים החדשים עבורו בדישון, הנטיעות הראשונות של סגל בגליל, גידלתי את הענבים, התווית הייתה עשויה מגפת ענבים ומתות נייר שגדל בכרם, זה היה ביטוי אישי מלא.
הגודל בשבילי היה שדה פורה מאוד של ניסויים, והצלחתי לעשות דברים אידאולוגים. כל הנטיעות בגליל, להצמיח את היקב מחדש מהכרמים. לבטל את הגישה שלפיה אנחנו עושים יין והכורמים עושים ענבים. דברים שהיום נראים מובנים מאליהם. ללכת לגליל דווקא ולא לגולן היה מאוד ביזארי בזמנו.

מכל התחומים שייננות מקיפה מה התחום שהוא בשבילך מוקד המשיכה למקצוע הזה?
יין בשבילי הוא דרך לתקשר, אני מנסה לדבר דרך הנוזלים. זה הדבר שמעניין אותי. הנראטיב של היקב שלי, של פלדשטיין, מושתת על המילה זהות. כולם יודעים לעשות יין, את האתגר הזה פיצחנו. עכשיו הגיע הזמן להגיד משהו. לחפש זהות מקומית.

מחפש זהות מקומית. אבי פלדשטיין

איפה הזהות נמצאת בעיניך במשוואה מול טעים?
התחברתי לציטוט של ז'אק ל'ארדייה, שהיה יינן של JADOT  במשך 30 שנה. "אני מעדיף לעשות יין רע מאשר יין משעמם", השאלה המכריעה היא מהו יין מעניין. לב העניין הוא יין אמיתי. לשאלה מהו יין אמיתי יש לי תשובה די חד משמעית: אם היין משקף את הכרם הוא אמיתי. העובדה שיין צמוד לכרם היא סוד הקיום של עולם היין. עולם היין ירק כמעט מראשיתו את הרעיון הגלובלי. אם לא נצמיד את היין לכרם. אם לא נגיד שלפעמים כדאי לשתות יין פחות טוב אבל יותר אמיתי, כל העולם יעבור בשלב ראשון לשתות יין שניתן לשחזר בכל מיני ארצות, ובשלב שני יין אחיד, שאולי יהיה עממי ופחות יקר, אבל גם אחיד וריק.
צריך תמיד לזכור שטעים זה מושג יחסי ושניתן לברוא אותו מחדש כל פעם. לאף אחד לא טעים האויסטר הראשון שהוא אוכל. זה לא משהו אורגני של הגוף. אם ניתן לילד יין הוא יירק אותו.

איך חיפוש הזהות בא לידי ביטוי בפלדשטיין?
אנחנו עובדים עם הזנים המקומיים כי הם נמצאים מולנו והם חלק מהמקום. הנטיעות בגליל בזמנו הן בגלל שהגליל הוא חלק מהנראטיב הקדום שלי. יש לזה חשיבות בעיניי. זאת אחת הסיבות שאני עושה דאבוקי היום. בגלל שהוא זן קדום, ובגלל שהוא מול האף שלי, כמו שארגמן נמצא מול האף שלי באדומים, והעובדה שהוא מכלוא מקומי, מקפלת אל תוכו באופן אינטימי את המקום שבו נוצר.
אני עובד גם עם זנים שקרויים בטעות ובאופן בלתי נסבל "זנים ים תיכוניים". הזנים הים תיכוניים האמתיים לא נטועים פה בכלל. הים התיכון הוא שלולית מהבילה שיותר משהיא עוזרת היא מפריעה לענבים שנטועים לידה. אני מעדיף לקרוא להם זנים דרומיים כמו רוסאן וגרנאש. הצלע השלישית של בחירת זנים כוללת את המהגרים המוצלחים ביותר כמו סוביניון וקברנה. החיפוש אחר זהות כולל גם את החיפוש אחר סגנון, סגנון של מקום, למשל התרחקות מסגנון וולגרי שמאפיין תעשיית יין בתחילת דרכה, אבל גם סגנון אישי. אני עסוק בחיפוש אחרי הביטוי הטהור של זנים, ללא שומנים עודפים. למשל השריתי קברנה 90 יום על הקליפות מתוך רצון להיפטר מהכובד והעוצמתיות, שהם חסרון בעיניי, ולהגיע לאיזה סוד פנימי.

אמרת קודם שהפירותיות לא מעניינת אותך ואתה מספר שאתה משרה את הענבים 90 יום על הקליפות, ומצד שני אתה מדבר על ביטוי טהור של המקום. אני מוצאת שיש פה סתירה.
זאת שאלה טובה מאוד מאוד. אני רוצה לבטא את המקום מצד אחד ומצד שני אני מאמין בטביעת יד. לא טענתי מעולם שיש לי בכיס את כל התשובות, אבל העדרן של אלה לא צריך למנוע ולהפחיד מלשאול את השאלות. כיוון של תשובה יכול להיות למשל שאת היינות שלי, שיש בהם הרבה עבודת יקב, הייתי יכול לעשות גם במקום אחר ואז הסגנון האישי שלי היה בא לידי ביטוי ביין גם במקום אחר. אבל התוצאה הייתה אחרת, כך שגם המקום החדש היה משתבר באספקלריית הסגנון ומשנה אותו. בנוסף, האדם, לא כאינדיבידואל אלא כקהילה, ביחד עם המקום מייצר פונקציה מורכבת. אני יכול לחזור אחורה ולעשות יינות פירותיים ונקיים אבל זה לא יהיה מעניין. אגב, אני לא נגד פירותיות, אני נותן לה מקום, שהוא פחות מתחת לזרקור. היין צריך ללכת דרך מהמקור הפירותי. אני מחפש לעשות יינות מדיטטיביים. לחפש את הריכוז של הטועם ולא את הריכוז של היין. היכולת להתאפק מעניינת אותי. כל הדיבור על צבע למשל מיותר בעיניי. אני מאוד אוהב ארגמן אבל הייתי שמח אם הוא היה פחות שחור.

אתה מדבר הרבה על הכרם אבל בסוף אתה לא חי חיים של חקלאי? רצית פעם?
אני רוצה ואולי גם אצליח להגיע לזה. אני מתכוון לטעת כרם. אבל מעבר לזה אני חושב, שאם נטעתי למשל 600 דונם בגליל בתקופה קריטית, זאת עבודה חקלאית חלוצית שהיא גדולה ומשפיעה, ולפחות שוות ערך למישהו שעשה 10 דונם במו ידיו. זה אולי הדבר הכי מהפכני שעשיתי.

                                                               ****

מצאתי את החקלאי האורבני, או הפילוסוף הארצי. פגשתי מישהו עם פרספקטיבה רחבה לגבי מה שקורה פה, שזה במקום להגיד ותיק בענף, וגם הופתעתי לגלות את היסוד הכנעני אצל אבי.

ועכשיו לפינתנו מה היית עושה אם לא היית יינן, אבי כנראה היה משורר – ולא בפעם הראשונה.