גיא אשל

גיא אשל הוא בעיניי המייצג המושלם של ה"דור החדש של הייננים". הוא צעיר ונראה מצוין! מעורב מאוד במדיה החברתית (הוא אשכרה שאל אותי: "בשביל מה את טורחת לצלם?! אין לך פייסבוק!"). נראה שהוא מרגיש מאוד בנוח בעולם היין ונראה שהוא פה בשביל ליהנות. רחוק מאוד ממי שאני הייתי אי שם לפני 15-20 שנה כשרק התחלתי, מבוהלת מהמחשבה שמישהו אוטוטו יגלה שבעצם נקלעתי לפה במקרה. כמובן שמבחינתי הוא התגלמות הדור הבא בתור זה שהחליף אותי בתפקיד.

נפגשנו לקראת טעימת יינות מתיישנים שנערכה בדלתון וגיא ביקש שאתאר לו את ההיסטוריה של היינות. הבקשה הובילה למפגש צהריים ארוך שבו העלנו באוב כרמים וכורמים שחלקם כבר לא אתנו.

ניצלתי את ההזדמנות לראיון קצר.

נעמה: ספר בקצרה, איך הגעת בכלל לעולם הזה?

גיא: התגלגלתי במקרה לעבודה בחנות יין ומבלי שהבנתי בכלל למה אני נכנס, נפתח בפניי עולם שלם של חושים. טעמים, אוכל, תרבות, היסטוריה. הייתי קורא בכל רגע פנוי על ההיסטוריה של איטליה, סלובניה, הבנתי את החיבור האפשרי לטיולים, למדעים, לאוכל. המשיכה הטבעית שהייתה לי תמיד לאמנות מצאה גם היא מענה. היין חיבר עבורי את כל התחומים שבהם אהבתי לעסוק.

"בשביל מה את טורחת לצלם?! אין לך פייסבוק!"

נ: אתה מתאר את היינות שמצאת מאוחר יותר בצפון עמק הרון כיינות קלים יותר ממה שהכרת במהלך הלימודים בקליפורניה.

ג: אני זוכר את היין הראשון ש"הפיל לי את האסימון" בעניין הזה, קוט רוטי של איב קואירון, לא זוכר את החלקה. בציר 2006. אני זוכר בעיקר את החיות שהייתה ביין. את הריחות של בשר ופלפל שחור. את הקלות. היין הזה פתח לי את הצוהר ליינות האלה. עד אז הכרתי יינות קליפורניה. זה דבר אחר לגמרי. מבחינת החיות של הפרי.

נ: בוא נדבר רגע על שני הערכים של יין טעים ויין טבעי. אתה מוצא שהם הולכים בהכרח ביחד? שיש מתח ביניהם?

ג: חשוב לי מאוד מאד שהיין הסופי יהיה כמה שיותר טבעי. אני חרד לגבי פעולות שאני רואה כהתערבות לא נחוצה. יש לי מחשבות אינסוף האם כדאי או לא כדאי לעשות. אני רוצה שהיצירה שלי תהיה נאמנה כמה שיותר לענבים, אחרי כל ההשקעה שלנו בהם. זה חלק מהאתגר שלי, לאפשר לענבים. אני בודק את עצמי כל הזמן – האם אני נאמן? מה שבסוף מכתיב לי להתערב זה הסכנה ליין, לא משהו אחר. העבודה הקשה היא אחר כך למצוא את החיבורים כדי שיצא היין הטעים ביותר שאפשר.

נ: הרגש העיקרי שליווה אותי במשך כמה שנים ראשונות בדלתון היה פחד. פחד לפשל. רגש שליווה אותי ממש כל הזמן במשך די הרבה שנים. אתה פטור מזה? לקחת על עצמך משימה מאוד גדולה כשנכנסת לעבודה פה.

ג: שיקשקתי ופחדתי ולא ישנתי טוב בלילה. בשני הבצירים הראשונים בטוח. פחדתי שמשהו יתקלקל, שאבצור חלקה אחת מוקדם מדי, שהיין לא ייצא טעים! הרי זה מה שמעניין אותי. היום אני לא מפחד באופן הזה אבל החרדה האמיתית היא הביקורת העצמית. אני טועם כל הזמן יינות של אחרים ומשווה. כולנו טועמים כל הזמן יינות של אחרים ומשווים ומרכלים. היין שלו ככה ושלהם ככה.

נ: מקור החרדה הוא מה יגידו הקולגות על היין שלך או ההשוואה של היין שלך עם יינות טעימים?

ג: היום פחות אכפת לי מה יחשבו אנשים אחרים, אבל אני מוצא את עצמי כל הזמן טועם יינות עבר של דלתון ומשווה. אני רוצה להישאר על הקו, להיות סולידי, אבל אני גם רוצה לשפר ולחדש. עם הביקורת מבחוץ יותר קל לי. קשה לי עם הבפנים. כשאתה יודע שמשהו לא מספיק טוב ואנשים אחרים אומרים שהוא מצוין ואפילו שיזכה במדליות. זה הכי קשה. לקבל את העובדה שהיין הוא בסדר.

נ: שאלה אחרונה: מה מעסיק אותך לגבי העתיד של דלתון? נראה שדלתון היום במצב טוב. יש התייצבות של הכרמים, הצוות, היינות. איפה אתה רואה את היקב בעוד 10 שנים?

ג: אני רוצה שיהיה אופי מובחן ליינות של דלתון, זה תהליך ארוך של המון שנים. הזהות עדיין לא ממש ברורה לי. זה חסר לי. ויש עוד משהו שקשור לשלב הבא שמאוד חשוב לי. היקב בן 20, בבעלות משפחתית, השנים הראשונות היו שנים של מאבק, לעלות על המפה, להצליח, אולי גם להרוויח כסף. עכשיו אני חושב שהגיע הזמן להסתכל לעתיד הרחוק מאוד – לעוד 50 שנה. איך נעשה עכשיו השקעות נכונות שישמרו על הכרמים שלנו לעוד 50 שנה ויותר. האם החקלאות שאנחנו עושים עכשיו תעזור לשמור על הכרם, לדוגמא אלקוש, לעוד 50 שנה. זה מעסיק אותי מאוד. אנחנו כל הזמן מדברים על זה.

תודה לגיא. אני חושבת שדבריו מדברים בעד עצמם, הוא בטח לא צריך אותי כפרשנית. רק דבר אחד היה לי מאוד ברור בסוף השיחה. גם גיא מתלבט ומשקשק לפעמים, לא הכל נינוח. הוא רק עושה את זה הרבה יותר בחן.

זה היה ספתח למה שאני מקווה שיתפתח לסדרה של ראיונות עם ייננים על המקצוע שלנו. מקור ההשראה לסדרה הוא הספר "איך עשית את זה" של הלית ישורון. קובץ של ראיונות עם סופרים ומשוררים. אסיים עם ציטוט מתוך השיחה עם מאיר ויזלטיר: "העסיק אותי… שהדברים שאני עושה יעמדו לעצמם, שיהיו אוטונומיים, שיהיה להם כוח עמידה" אולי זאת נקודת מוצא לא רעה בכלל גם לעשיית יין.