בוקסטל – הטעימה הגדולה

ליבואנית היין "שקד" ולרשת חנויות היין שלה "דרך היין" מסורת ארוכה של ארועי טעימות בחסות ובהנחיית נציגים בכירים מהיקבים אשר את יינותיהם הן משווקות בישראל והפעם, טעימה ענקית, בהשתתפות 80 טועמים וטועמות, בהנחיית אורח מיוחד, שארל פרין (Charles Perrin), דור חמישי למשפחה המפורסמת מדרום עמק הרון, אשר בבעלותה רשימה מכובדת של כרמים ויקבים ובראשם שאטו דה בוקסטל (Chateau De Beaucastel) משאטונף דו פאפ.

מנחים את הטעימה: קובי שקד (מימין) עם האורח שארל פרין

לשאטו דה בוקסטל היסטוריה ארוכת שנים שהחלה בשנת 1549.
מגפת הפילוקסרה במאה ה 19, אשר השמידה את מרבית כרמי צרפת, הביאה את משפחת בוקסטל לידי פשיטת רגל ובתחילת המאה העשרים נמכרו נכסיה למשפחה אחרת. אחת מבנות המשפחה נישאה למומחה היין דאז ממשפחת פרין, אשר החל דרך ארוכה של השבחת כרמים ותהליכים ביקב, אשר המשיכו ביתר שאת לאורך המאה הקודמת וממשיכים בימים אלו על ידי בני הדור החמישי.
על כרטיס הביקור הצנוע שהגיש לי שארל פרין, בפגישה מוקדמת שערכנו לפני תחילת הטעימה הגדולה, מופיע שמו, ללא תואר כלשהו, רק דוא"ל, כתובת היקב ו"משפחת פרין" (FAMILLE PERRIN). לשאלתי, הסביר שכל בני המשפחה מעורבים בעשייה, כל אחד יודע מה תפקידו ומה גבולות אחריותו וכולם פועלים בשיתוף מלא. משפחה ללא אגו, חשבתי לעצמי, נכנסתי לאתר האינטרנט שלהם וגיליתי מיד הצהרה חד משמעית: "Beaucastel is, first of all, a family story, the story of famille Perrin… blend of the talents of each family member to run the wine estate under common values" ולאחר מכן מודגשת המחוייבות לערכים של כיבוד הקרקע והטרואר, קידום התרבות הביודינמית כאורח חיים ושאיפה לאיזון ולאלגנטיות של יינותיהם.

ניהול משפחתי

הטרואר באזור שאטו דה בוקסטל הוא שמעניק ליינות את העושר ואת מאפייניהם. הקרקע הושפעה לאורך הדורות מנהר הרון, והיא מורכבת משכבה של אבן חול המכוסה באדמת סחף ומעליה חלוקי הנחל הגדולים אשר מעוררים תמיד את השאלה, כיצד בכלל יכול לצמוח משהו בתוך גל אבנים כזה, אבל… יכול גם יכול. חלוקי הנחל הם שמשמרים את חום השמש במהלך היום ומשחררים אותו בלילה. הגשם המועט ורוח המיסטרל החוזרת על עצמה כמה פעמים בשנה, אף הם תורמים את חלקם להעצמת כוחו של הטרואר להפיק חומר גלם ייחודי מעולה.
שטח האחוזה של שאטו דה בוקסטל הוא כ-1350 דונם, מתוכם כ- 1000 דונם כרמים. רבע משטח הכרמים באחוזה מוגדר על פי חוקי האזור כ"קוט דו רון" ועל כן מייצרים בשאטו דה בוקסטל גם קוט דו רון אדום ולבן הנקראים Coudoulet de Beaucastel. מהכרמים המוגדרים כחלק מ- Châteauneuf du Pape מייצרים שאטונף דו פאפ אדום ולבן, וכן יין מיוחד המיוצר רק בבצירים יוצאים מן הכלל – Hommage a Jacques Perrin Châteauneuf du Pape Rouge, לזכר הסב אשר היה דמות מרכזית בפיתוח היקב וקידום יינות האזור.

שטח האחוזה 1350 דונם

הייחוד של שאטו דה בוקסטל, מלבד הטרואר, הוא בעצם השימוש בכל הזנים המותרים בשאטונף דו פאפ. הבוקסטל האדום מורכב בעיקרו Mourvedre (כ- 30%), ו- Grenache (כ- 30%). בנוסף הוא מורכב גם מ- 10% Syrah, 5% Muscardin, 5% Vaccarese, 5% Cinsault, ועוד כמויות קטנות של שאר הזנים המותרים לגידול באזור: Terret noir, Picpoul, Picardan, Bourboulenc, Counoise, וה- Roussanne. בכרמי המשפחה מונהגת חקלאות ברת קיימא והחל משנת 1950 מיושמות בהן שיטות חקלאות אורגניות.
בנוסף לשאטו דה בוקסטל, המוכר לכל חובב יין, מחזיקה משפחת פרין, בשותפות עם הזוג הגרוש והנוצץ בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, בשאטו מירבאל בפרובאנס המייצר יינות רוזה. לטעמי האישי, טובי יינות הרוזה, מגיעים מפרובנס. טרואר? ויניפיקציה? זנים? אקלים? לא יודע, אבל יינות הרוזה המענגים ביותר שטעמתי אי פעם הגיעו מפרובנס.

לא הכל ורוד..

רשמי הטעימה:

Miraval Provence Rose 2015
ממסך של סינסאו, גרנאש, סירה ורולה, אשר התיישן ברובו במיכלי ניירוסטה וחלק קטן ממנו בחביות עץ אלון. כבר ציינתי קודם את חיבתי ליינות הרוזה של פרובנס. יין זה מאשש את דעתי על יינות אלו. הרוזה של מירבאל, נראה בצבעו יותר כיין לבן מאשר יין וורוד, הוא מורכב, עשיר בניחוחות ובטעמים, בעל מרקם גוף בינוני ואף למעלה מזה, קטיפתי, מאוזן למופת, מציג סיומת ארוכה מרעננת ומענגת, לטעמי, מתאים לשתייה הנאתית, ללא שילוב עם מאכלים כלשהם. פשוט טעים ונעים. יין כלבבי. מחירו 145ש"ח. גם יין זה הוגש כדי להציג את כוחו של בית היין הגדול של משפחת פרין וזכה לתשבוחות הקהל.

La vielle Ferme, Cotes Du Luberon Blanc 2015
ממסך של כמה זנים ובראשם גרנאש לבן ורוסאן מכרמים באזור גבוה בדרום עמק הרון. כתשעים אחוז מהתירוש תוסס במיכלי ניירוסטה והיתר בחביות עץ אלון. היין ארומטי קל, מרענן, מציג ניחוחות פירותיים, חומציות טובה, מתיקות מאופקת וסיומת ארוכה. פשוט יין טעים שאפשר להנות ממנו ללא העול של התאמה למאכל כלשהו. יין חד ונעים, ללא יומרות על. האורח מסביר שהם משתדלים להיות "ישירים וברורים" בויניפיקציה של יינות אלו ואכן כך חשתי בטעימתו. כאחיו האדום, שוב הדגמה של יין אשר מעניק תמורה טובה למחירו, 55 ש"ח בארץ.

La Vielle Ferme, Ventoux Rouge 2015 
ממסך של גרנאש, סירה, קריניאן, וסינסאו מכרמים במדרונות הדרומיים של הר וונטו, כ 25 ק"מ מזרחית לאורנג'. היין תסס ושהה ברובו במיכלי נירוסטה וחלקו בחביות עץ אלון במשך 10 חודשים. ליין צבע אדום בוהק, הוא עשיר בניחוחות ובטעמי פרי צעיר הנישאים על פני גוף בינוני, חומציות מודגשת ועפיצות מרוככת. יין קל לשתייה ונעים לחך. הוגש בטעימה המוקדמת כדי להראות שהבית הענק הזה, אשר השאטונף דו פאפ שלו משנות בציר וותיקות נמכר במאות יורו לבקבוק, מסוגל לייצר גם יין קל ונעים לחך שמחירו בארץ 55 ש"ח. אין ספק, תמורה מעולה למחיר.

Perrin Côtes du Rhône Réserve 2014
ממסך המורכב מגרנאש, סירה ומורבדר (ה GSM של עמק הרון), אשר כקודמיו התיישן ברובו בניירוסטה ובמיעוטו בחביות עץ אלון. הקוט דה רון הוא היין הפופולרי ביותר אשר מיוצר בכמויות גדולות על ידי מרבית בתי היין בעמק הרון. הוא בדרך כלל היין המשני של היקבים, או אף למטה מזה, לאחר יינות הדגל שלהם, במיוחד השאטונף דו פאפ, על גרסאותיו השונות. לטעמי, הקוט דה רון של משפחת פרין הוא יין קל, ליום יום, אבל רמתו מעל למקובל ביינות אחרים שטעמתי בעברי, הנושאים את אותו שם. יש בו הרבה פרי, עפיצות מלטפת, גוף בינוני פלוס, מתיקות מאופקת וסיומת ארוכה ו… תמורה מעולה למחירו, 70 ש"ח. עוד יין כלבבי.

בכך הסתיימה למעשה הפגישה האישית המוקדמת עם האורח ועם חלק מצוות דרך היין. בשלב זה עברנו לאולם הגדול לקראת טעימת האורך הגדולה של יין השאטונף דו פאפ של שאטו דה בוקסטל. לחימום, או ליתר דיוק לצינון, פתחנו ברוסאן הלבן ומיד לאחר מכן, עברנו לגולת הכותרת של הערב, טעימת האורך הגדולה שבמהלכה טעמנו את השאטונף שאטו דה בוקסטל מ 8 שנות בציר שבין 2014 ל 1995 ולסיום גם את היין העילי הנושא את שמו של מייסד השושלת, ז'אק פרין.

הטעימה הגדולה בדרך היין

Chateau de Beaucastel Chateauneuf-du-Pape Blanc Roussanne Vieilles Vignes, 2015
בניגוד למקובל באזור שאטונף דו פאפ, יין זה מבוסס על זן אחד בלבד, 100% ענבי רוסאן, מגפנים בוגרות, אשר נטעו בשנת 1909 בחלקה הממוקמת מאחורי שאטו דה בוקסטל. כשליש מהיין תסס במיכלי עץ והיתר במיכלי נירוסטה. יוצרו ממנו 6000 בקבוקים בלבד. יין מרשים, עשיר, עתיר פרי מרוכז, בעל נוכחות כבדה ומלאה על החך, חומציות מצויינת, מתיקות מאופקת, מעט מרירות בבליעה, אשר לא מעיקה ותורמת לרעננות וסיומת ארוכה. רוברט פרקר העניק לו ציון 94. קטונתי מלהתווכח איתו.

Chateau de Beaucastel Chateauneuf-du-Pape, 2014
ממסך המבוסס על 30% מורבדר, 30% גרנאש, 10% סירה, 10% קונוהאז, 5% סינסאו, 15% יתר הזנים המותרים לשימוש באזור, אשר נבצרו מכרמי היקב באזור שאטונף דו פאפ, שבדרום עמק הרון. הענבים נבצרו כל אחד בנפרד בזמן ההבשלה המתאים לו. הם הגיעו ליקב והתחממו במשך כדקה ולאחר מכן התקררו שוב. לאחר התסיסה המלולאקטית אותה עברו הזנים השונים בנפרד (סירה ומורבד במכלי עץ והגרנאש ושאר הזנים החומציים במכלי בטון) הרכיבה המשפחה את הבלנד הסופי והיין הועבר להתיישנות במשך שנה בחביות עץ גדולות. באשר לשנת הבציר אמר האורח כי "החורף התאפיין בטמפרטורות מתונות, גשמים כבדים שנמשכו עד אמצע מרץ. האביב היה יבש ונמשך עד סוף יוני, היבולים היו גבוהים יחסית, בחודשי יולי ואוגוסט היה מעט קריר ולח מה שהאט את תהליך ההבשלה". האורח תיאר את היין כ"פראי, עם טעמי פירות יער, מורכב, עסיסי, רענן ומתובל". הכל נכון. אני אהבתי את האיזון המופלא שלו, למרות החומציות הבולטת והעפיצות הנוקשה, אבל שני אלו הם שיתנו ליין הזה עשרות שנות השתבחות בבקבוק ובכך תתבטא גדולתו בעתיד. מחירו בארץ 500 ש"ח.

Chateau de Beaucastel Chateauneuf-du-Pape, 2013
ממסך המבוסס בדיוק על אותם זנים ובאותו יחס ביניהם כמו בבציר 2014 שתואר קודם לכן. גם שיטת הייצור הייתה זהה. השוני היחידי היה בתנאי מזג האויר, כפי שהסביר האורח, "הבציר התחיל בחורף ארוך מאוד, אך אחד מהיבשים שהיו בשנים האחרונות, התפתחות היבול הייתה איטית מאוד, רבים הגדירו את השנה כמורכבת אך מאוזנת להפליא. טעמתי את שניהם במקביל. אהבתי יותר את ה 2013. ייתכן ששנת בגרות נוספת העצימה את עושר ניחוחותיו וטעמיו ואת מורכבותו. היין שופע פרי, הוא מאוזן למופת, נקי לחלוטין מטעמי לוואי, אלגנטי ומרענן. אהבתי מאד. מחירו ברשת דרך היין 500 ש"ח.

שנות הבציר הנוספות:
הרחבתי בכוונה את תאור שני היינות מבצירי 2014 ו 2013 כי אלו זמינים כעת. יתר היינות כבר מוגדרים כיינות ארכיון והם הובאו לארץ במיוחד לרגל טעימת האורך הגדולה. כל היינות מבוססים על אותו ממסך ומיוצרים באותה שיטה ולכן אין טעם לחזור על כך לגבי כל יין ויין. עם זאת, וזה מה שמרתק בטעימת אורך, המשתנה היחידי הוא האקלים בכל שנת בציר וזה הגורם אשר משפיע על התוצר הסופי ועל החוויה שהוא מקנה לנו כאשר אנו לוגמים כל יין ויין. הועמדו לרשות הטועמים ארבע כוסות, כך שבהחלט היה ניתן להשוות תוך כדי טעימת מספר שנות בציר במקביל.

לא אלאה את הקוראים בציטוט כל הרשמים שכתבתי במהלך הטעימה. אציין רק את עיקרי הדברים.

את התרשמותי מבצירי 2014 ו 2013 כבר ציינתי. 2011 כבר הראה סימנים ראשונים של התבגרות, אבל במונחים הארץ ישראלים שלנו הוא עדיין בראשית ימיו. ה 2009 היה מרשים במיוחד. בלטה בו החומציות. האורח הסביר כי בציר 2009 הפיק "יינות מרשימים, בעלי מבנה טוב, טאנינים רכים, יינות מאוזנים ובעלי חומציות נהדרת, זאת למרות הטמפרטורה הגבוהה באוגוסט". כאמור, אקלים הוא שם המשחק בהשוואה בין הבצירים השונים ובמבט לאחור לא תמיד לפי הספר.

ב 2007 חשתי לראשונה ריח קל של עומק המרתף, ריח הטחב העדין המלווה יינות מתיישנים.2004, לדברי האורח היה בציר גדול. אכן, יין מרשים ביותר, מתבגר בכבוד, פחות פרי, יותר אדמה וריחות של עומק המרתף. טעמתי אותו בהשוואה ל 2004. שניהם משכמם ומעלה. ה 2000 כבר ממש מתבגר, הצבע נוטה לחום והאדמתיות בולטת, אבל החומציות והעפיצות, ממש כמו בתחילת הדרך. האורח מצפה מיינות אלו התיישנות משתבחת לפחות למשך עוד 10 שנים. לטעמי, יין ענק. כך גם ה 1995, יין שעבר את גיל העשרים ומתנהג כאילו לא חגג עדיין בר מצווה.

מאותה שנת בציר טעמנו גם את ה Hommage a Jacques perrin הקרוי על שמו של מייסד השושלת והוא מיוצר רק בשנות בציר מעולות במיוחד, בכמויות קטנות יחסית. יוצרו ממנו 6000 בקבוקים בלבד ויש בו כל מה שאני אוהב ביין מתיישן. יין ענק, יין מדהים שהסיומת שלו לא עוזבת את הנחיריים והחך גם שעות רבות לאחר לגימתו.

לסיכום, אי אפשר שלא להחמיא לארגון המופתי של הארוע. הטעמה, בעת ובעונה אחת, של שמונים איש ואשה אינו עניין של מה בכך. השולחנות היו ערוכים לרוחב האולם, עם הפנים לכיוון הבמה עליה עמד שארל פרין כשלצידו קובי שקד, מרסלו ניצח על המזיגה וצוות גדול של עובדי הרשת, עם סינורים הנושאים את הלוגו של בוקסטל, מזגו כל יין בעיתו לטועמים שבאחריותם. ראוי לציין, כי לפני כניסת האורחים לאולם, שארל פרין וקובי שקד טעמו במהירות את כל היינות שנועדו למזיגה כדי לשלול כל פגם אפשרי. כצופה מן הצד ראיתי שלפחות שני בקבוקים שנחשדו כפגומים הוחלפו בחדשים. בטעימה כזאת, אין מקום לטעויות.