בורגון, קוט ד'אור, בציר 2006
אומרים שדינו של בציר אשר מגיע אחרי בציר "גדול" הוא אחד – עליו לעמוד לנצח בצל קודמו, לשאת תג מחיר נמוך יותר ולהלהיב פחות. זה הטבע.
בציר 2006 סומן מראש ככזה. אחרי בציר 2005 הפנומנאלי, היה זה רק עניין של זמן עד שיתחילו לדבר עליו באופן בו דיברו על בציר 1991 לדוגמא…
אך עבור חובבי בורגון באשר הם, בציר 2006 הוא מתנה, כי מי שבאמת אוהב בורגון מוצא בבציר זה תחושה ביתית של טרואר, קלאסיקה והמון אופי. בינינו, זה מסוג הבצירים שגם הבורגונים עצמם אוהבים…
בציר של כורמים
לאחר חורף קר יחסית האביב הקדים את זמנו והגפנים הקדימו ללבלב, בהמשיכן לשגשג אל תוך יוני-יולי חמים ויבשים. למעשה, יולי היה חם יותר מאשר יולי 2003. אוגוסט הביא עמו קור וגשם, כשספטמבר השיב את השמש יחד עם ממטרים פה ושם והבציר החל בחציו השני של החודש, מעט מוקדם מהרגיל.
ניתן לומר שהתקיימו כל התנאים להכרזה על הבציר כ"בציר של כורמים". המשמעות היא שמי שעבד טוב בכרם, ריסן את הגפנים והגביל יבול, ברר בקפידה ולא נתן לאשכולות נגועי ריקבון להגיע ליקב, עשה את רוב העבודה. להשלמת התמונה, כדי להצליח באמת בבציר מאתגר מסוג זה, נדרשה גם מידה מסוימת של גאונות ביקב, כישורי יינן טהורים, על מנת להצליח להפיק את המיטב מחומר הגלם הרגיש שהגיע מהכרמים. יש להדגיש שמי שלא עשה עבודה ראויה בכרם לא יכול היה להפיק יינות טובים, ללא קשר לכישוריו כיינן.
זהו אחד מאותם בצירים בו בורגון נפתחת לידי קשת איכויות רחבה מאין כמותה, בה היקבים המצוינים עשו יינות יוצאים מהכלל בעוד היקבים הבינוניים עשו יינות מתחת לרף הקבלה. אם תרצו, "שדה המוקשים הבורגוני" קיבל משנה תוקף בבציר 2006. ה"נחמה היחידה" היא שהמצב מסתבך עוד יותר בבציר 2007, אך על כך בשנה הבאה…
כותרות
לא ניתן לחמוק מלתת כמה כותרות אשר עושות סדר בנוגע לאופי היינות:
היינות האדומים הנם בסגנון קלאסי, טרואריסטי, פחות מרוכזים מיינות בציר 2005, אך יותר "קרים" בסגנונם. יינות הקוט-דה-נואי האדומים בהכללה טובים יותר מאלו של הקוט-דה-בון, אולם באלו האחרונים ניתן למצוא בבציר זה אלגנטיות רבה ומינראליות מרתקת. ככלל, האדומים של 2006 מאפשרים הנאה מוקדמת יחסית, אך הם גם יתיישנו היטב. הגאונות בעשייה ביקב באה לידי ביטוי במיצוי עדין יותר בתסיסה. מי שמתסיס עם שזרות נטה השנה להשתמש בפחות, ואלו שהייתה להם "יד עדינה" על מיכלי התסיסה הצליחו להפיק יינות אלגנטיים ומאוזנים להפליא.
היינות הלבנים שונים בתכלית. הם "שמנמנים", לפחות כמו 2005, במקרים מסוימים אף יותר, במידה כזו שיוצרת לעיתים תחושה של חוסר בחומציות. הם מיועדים לשתיה מוקדמת יותר מיינות 2005, בעיקר משום שאלו האחרונים אוצרים בתוכם עוצמה רבה אשר דורשת זמן התיישנות. אך הבעיה העיקרית של יינות 2006 הלבנים היא היעדר אחידות. שוב, היקבים הקפדניים, אשר דבקו בבציר מוקדם יחסית ונמנעו מביצוע באטונאז', השכילו להפיק יינות נפלאים. לעומתם, יקבים רבים הפיקו יינות שמנים, אקזוטיים, רחוקים שנות אור מהקלאסיקה הבורגונית, ממש בסגנון בציר 2003. יינותיהם לא יתיישנו וגם לא יסבו כל הנאה. כבר אמרתי, "שדה מוקשים"…
שאלת השאלות בכל בציר, לאיזה בציר דומה 2006 באופיו? הבורגונים בדרך כלל זזים בחוסר נוחות בכל פעם ששאלה זו עולה. הם אוחזים בדעה שכל בציר עומד בפני עצמו ואופיו אינו דומה לאחר.
אין ספק שהם צודקים, אך אנו, שלא גדלנו בין רגבי מרסו לגדרות האבן של וון-רומנה, זקוקים לסדר; להשוואה; לעשות כמה שיותר חיבורים אסוציאטיביים בראש כדי להפנים ולהשוות בהמשך הדרך בין יינות.
עבור היינות האדומים זה פשוט; בציר 2001 הוא המקבילה הקרובה ביותר. הוא נותן את אותה שונות בין כורמים, בין יקבים, בין טרוארים ובין היררכיות, יחד עם משהו סיזיפי, בלתי מתחנף, בלתי מתפשר, קר, מרוחק. כפי שציינתי בהתחלה, בציר שבורגונים אוהבים. ישנם אפילו יקבים שמצהירים שעבורם בציר 2006 טוב יותר מבציר 2005! שמו של אחד מהם שמור במערכת…
עבור הלבנים ההשוואה קשה בהרבה. מאחר וקשת הסגנונות כה רחבה, הפשוט ביותר יהיה לקחת את הממוצע, ואז הייתי אומר שבציר 2005 נותר כהשוואה הקרובה ביותר מבחינה סגנונית. אך זה לצאת ידי חובה שכן ההבדלים בין היקבים כה גדולים כך שיהיה זה לא רציני להשוות.
בשורה התחתונה, כמו בכל בציר שאינו יוצא מגדר הרגיל, בציר 2006 הוא בציר בו יש לקנות לפי יקבים. מי שהיה כורם טוב ויינן רגיש ומוכשר הפיק יינות אשר ראויים להתיישן בכל מרתף. האדומים ירוויחו מכמה שנות התיישנות כדי לספק חוויית שתייה קלאסית. הלבנים יהיו זמינים לשתייה מוקדמת יחסית.
אז אם היו לנו חיים קלים עם בציר 2005, הסתבכנו לא מעט עם בציר 2006, חכו לתסבוכת שצפויה לנו כשבציר 2007 יגיע…
*גילוי נאות: תומר גל הוא יבואן "יינות בורגון"