ביקור ביקב ווגה סיציליה – מחלום למציאות

סיורנו באיזור "ריברה דל דוארו" הוא לא סיור היין הראשון שלנו בספרד. כבר ביקרנו בריוחה, נווארה, פנדס, פריורט, מונטסנט ובעוד כמה אזורים פחות מוכרים. את "ריברה דל דוארו" תמיד דחינו. חיכינו למועד נוח יותר, לפתיחות גבוהה יותר לתיירות יין, אבל כאשר נוכחנו שזה לא קורה, החלטנו לא להמתין עוד.

אכן, נוכחנו כי צדקנו. אין עדיין תיירות יין של ממש ב"ריברה דל דוארו". גם היקבים אשר מפרסמים באתרי האינטרנט שלהם שעות ביקור, סיורים וטעימות, מציינים, בדרך כלל, באותיות הקטנות, "בתאום מראש בלבד" וגם אז, מגבילים את ההדרכה בשפה האנגלית למועדים מסויימים. (יקב PROTOS למשל, מהחשובים באזור, אנגלית רק בשבת).

אי לכך, תאמנו את מרבית הביקורים מראש כהלכה וזכינו לקבלת פנים אוהדת בכל יקב שביקרנו.
לציון מיוחד ראויים היקבים Arzuaga ,(שכולל בתוכו מלון 5 כוכבים ומסעדה בהתאם), Penafiel (שכל תווית שלו היא יצירת אמנות מופלאה, בהתאמה לדרישות הלקוח. מייצר בין השאר גם טמפרניו כשר למהדרין), Balbas עתיר המדליות, Vina Mayorבמיקום היפה ביותר בעמק, Emilio Moro וקבוצת Matarromera, במיוחד היקב Emina (לא לדלג על המסעדה שליד היקב…).

אבל, גולת הכותרת, יקב ווגה סיציליה (Vega Sicilia). אחטא לאמת אם לא אציין כאן, כי כמעט בכל אזור יין נחשב בעולם, ישנו תמיד יקב עטוף בהילה מסתורית שמסקרנת חובבי יין לדורותיהם. שאטו פטרוס בבורדו, רומנה קונטי בבורגון, גאיה בפיימונט, אופוס 1 בנאפה וואלי ועוד. גם בארץ בוודאי יקום פעם יקב שיזכה בהילה כזאת.

ווגה סיציליה, נושא את ההילה באזור היין "ריברה דל דוארו". יקב זה, הוא אחד היקבים המיסתוריים ביותר בעולם. מיתוס, אפוף הילה בלתי ברורה של סודיות, סגור בדרך כלל למבקרים. רק בשנים האחרונות פתח היקב צוהר קטן למבקרים מעטים, בעיקר לקוחות חשובים מאד וכתבי יין מפורסמים וזאת, תוך תאום מדוקדק של היום והשעה, שבועות רבים מראש.

עדיין רחוק היום בו יתיר היקב כניסה לחובבי יין מן השורה ועוד יותר רחוק היום בו ייבנה בו מרכז מבקרים בנוסח המרכזים המפוארים של נאפה וואלי, טוסקנה וסטלנבוש. אפילו קטלוג, או דף פרסום מינימלי, אין לווגה סיציליה. אתר אינטרנט צנוע וזהו.

לאחר מאמצים וקשרים נכונים (בחו"ל) גם אופירה ואני זכינו להיות אורחי היקב למספר שעות, אשר הוו עבורנו את אחד השיאים בתיירות היין המתמשכת שלנו, שהיא חלק בלתי נפרד מאורח חיינו, כבר למעלה משני עשורים.

לאחר שעברנו את הזיהוי הביטחוני בכניסה לחצר היקב, הופנינו על ידי איש ביטחון אל מגרש החנייה של האחוזה היפה, טובלת במדשאות ועצי נוי. את פנינו קבלה הגברת הצעירה והנמרצת, מנהלת היצוא של היקב, Puri Mancebo, אשר לוותה אותנו לאורך הסיור, שהסתיים בטעימה בעלת סיומת כה ארוכה, עד כדי כך שטעמיה וניחוחותיה עדיין מרחפים בין החך לנחיריים, למרות שעברו כבר מספר ימים ממועד האירוע המרתק.

היקב הוקם בשנת 1864 בכפר וולבואנה דה דוארו (Valbuena de Duero) ומאז החליף ארבעה בעלים. האחרונים, משנת 1982 – משפחת .Alvarez המיקום המקורי לא השתנה, אך במהלך השנים רכש היקב שלושה יקבים נוספים אשר ממשיכים לפעול באופן עצמאי: אליון (Alion), במרחק קילומטרים ספורים מווגה סיציליה, אלקוויריז (Alquiriz), באזור היין טורו (Toro), כמה עשרות קילומטרים מערבה, בו מייצרים בעיקר יינות לבנים ויקב נוסף, הרחק מריברה דל דוארו, אורמוס (Oremus) בהונגריה, המייצר יינות טוקאי.

מנכ"ל היקב, Pablo Alvarez, מנהל את היקב ביד רמה, תוך מתן עיקר תשומת הלב לאיכות. הדבר בולט על כל צעד ושעל במהלך הסיור, מעבר לכל מה שהכרנו בסיורי יקבים אחרים, אי פעם.

עברנו בין דוודי נירוסטה, עץ ובטון, קבלנו הסבר מפורט על השימוש שעושה היקב בכל אחד מהם. משם המשכנו לחדרי החביות הענקיות בהן מתיישן ה UNICO במשך שש עד שבע שנים, לפני שהוא עובר לחביות בריק לשנתיים נוספות (מדהים ומרגש !!!). עברנו בין שורות חביות הבריק והבחנו כי החביות מונחות על מסילות מתכת וגם האחיזה של כל חבית על גבי רעותה נתמכת בהתקן עשוי מתכת, במקום עץ, כמקובל בדרך כלל. הסיבה לכך, הסבירה גב' מנצ'בו, היא ניטרול סיכון התפתחות של השמר ברטנומייסס. מבחינתם, הסבירה, ברט היא תקלה חמורה ביין ואין על כך סליחה, אפילו אם הוא מופיע במינון מזערי ביותר, אשר מקובל כתקין באזורי יין מסוימים, אפילו במרכז בורדו. השימוש בבסיסי מתכת מקטין גם את סיכון ה TCA.

לאורך כל הסיור – איכות, איכות ועוד פעם, איכות. מיון הענבים, כמעט אחד אחד, עם הגעתם מהכרמים, הסמוכים ליקב. הפקקים עוברים בדיקות קפדניות ביותר לזיהוי תחילתו של TCA. פקק פגום גורם לפסילת כל סדרת הייצור שאליו שייך פקק זה. הניקיון ממש קליני, אומרת גב' מנצ'בו ומספרת כי יש המכנים את ווגה סיציליה בכינוי (Clinical Winery).

כמעט השתכנענו כי הכל עניין של טכנולוגיה, אבל כאן בא השוק, כאשר הגברת הנכבדה הסבירה, שעיקר הדגש הוא על לימוד הטרואר שלהם. יש בשטחי הכרמים שלהם 19 סוגי קרקע שונים והם עדיין לומדים אותם. גברת מנצ'בו, התפרצתי בהתרגשות, אתם יושבים על הטרואר הזה כבר 150 שנה. מה עוד נשאר לכם ללמוד? התשובה לא אחרה לבוא. אין מועד סיום ללימוד הטרואר. ככל שמתפתחת הטכנולוגיה, אפשר להעמיק את המחקר והידע. האמצעים שהם משתמשים בהם כיום, לא היו קיימים לפני 20 שנה וייתכן מאד שבעוד כמה שנים יוכלו לגלות דברים שלא ידעו עד כה. כל ידע נוסף, מופנה לשיפור איכות היין.

אי אפשר שלא להוריד את הכובע בפני יקב בן 150 שנה, שמייצר רק שלושה יינות, כל אחד יותר מרתק מהשני, מהטובים בעולם, אשר עדיין טוען, שהדגש הוא על לימוד הטרואר של כרמי היקב. 150 שנה של לימוד בלתי פוסק.

התפוקה הממוצעת של ווגה סיציליה ב 10 השנים האחרונות, כ 230 אלף בקבוקים בשנה. היקב מייצר שני יינות בלבד, אך למעשה, שלושה יינות. הראשון, אוניקו (UnicoGran Reserva) והשני, וולבואנה (Valbuena). האוניקו מיוצר מענבי גפנים בוגרות מאד, עד 100 שנה, בעוד הוולבואנה מיוצר מגפנים צעירות יחסית (מאד בוגרות במונחים ישראליים). בבצירים שאינם עומדים בסטנדרטים שנקבעו לאוניקו, מועברת כל תנובת הענבים לוולבואנה. האם הוולבואנה טוב יותר בשנים אלו? שאלה טובה. תשובה אין.

היין השלישי, אשר מקבל את השם אוניקו רזרבה אספסיאל (Unico Reserva Espesial) הינו למעשה בלנד של כמה יינות אוניקו (בדרך כלל שלושה) מהבצירים המוצלחים ביותר בשנים הקודמות. בלנד זה אינו נושא שנת בציר, אבל פרטי הבלנד רשומים על גבי התווית. החזקתי בהתרגשות רבה בקבוק מספר 11714, מתוך 15,586 בקבוקים, אשר תוויתו מסבירה כי הוא מורכב מבצירי אוניקו 1990, 1994 ו 1996. נשמע הזוי? עובדה, זה הבלנד. היין יקר מאד ומוקצה ברובו ללקוחות הקבועים של היקב בספרד.
לא הוגש בטעימה. קבלתי זאת בהבנה…

אפשר לספר עוד ועוד על הייחוד של היקב המופלא הזה, כפי שהתחוור לנו במהלך הסיור והשיחות עם פורי מנצ'בו. כל נושא יכול להוות רקע לכתבה בפני עצמה. עם זאת, אי אפשר לדלג על עוד שני נושאים מרתקים, ההתיישנות והשיווק, עליהם שוחחנו תוך כדי טעימת היינות.

גם הוולבואנה וגם האוניקו יודעים להתיישן בכבוד. אבל כאשר מדובר בהתיישנות הייחודית של יינות ווגה סיציליה, מתייחסים לאוניקו. היקב ממליץ לשתות עכשיו את בצירי שנות השבעים. בצירי שנות השמונים, מתחילים להתקרב לשיאם. בצירי שנות התשעים עדיין צעירים ואכן, האוניקו שטעמנו, משנת בציר 2000, אשר נמזג מבקבוק לטעימה בלבד (כפי שמצוין על התווית), היה נפלא, אבל בלט בצעירותו. צבע רובי סגול, כהה מאד, עם שוליים סגולים צרים במיוחד, מעלה ניחוחות נפלאים של פירות ותבלינים, ניחוחות שקשה להסביר אותם, אך אי אפשר לשכוח אותם. החך פוגש טאנינים מרוככים, עדינים, ממש קטיפתיים. פורי מסבירה כי זוהי הגדולה של ווגה סיציליה, "יין עוצמתי אלגנטי", היא קוראת לזה. אכן, קשה להיפרד מכוס היין (לא יורקים יין כזה, גם כאשר צריך לנהוג הרבה קילומטרים לאחר מכן). מעבר ל"טאנינים האלגנטיים", עדינות בלתי רגילה של עץ האלון, בשילוב מדהים עם פרי עשיר ותיבול קל. רבדים רבדים של טעמים, עושר בלתי רגיל ומורכבות נפלאה עם סיומת אינסופית. ניסיתי, בכל זאת לחפש משהו מעט חריג, חומציות, מתיקות, טעמי לוואי… פשוט אין מילים. יין מושלם.

במקביל טעמנו גם את הוולבואנה מבציר 2005, היין "הנחות" (רחמנא ליצלן) של היקב. הלוואי על כולנו "נחות" שכזה, שונה מאד מאחיו העילי, אבל יין נפלא. עשיר בניחוחות ובטעמים, מורכב מאד, מאוזן בצורה מושלמת. אין מילים לתאר את החוויה של טעימת הוולבואנה והאוניקו, זה לצד זה.

ועוד מילה על השיווק. בשונה לחלוטין משיווק היינות הגדולים של בורדו ובורגון, כאן לא שולטים הנגוסיאנטים. היקב הוא השולט והוא המחליט למי למכור. ההחלטה, למעשה, כבר התקבלה לפני למעלה ממאה שנה (כן… 100 שנה). ליקב יש מועדון לקוחות ספרדיים, אשר מורכב בעיקרו מלקוחות פרטיים וגם ממספר מצומצם של מסעדות מהשורה הראשונה וחנויות יין יוקרתיות. בסך הכל כ 4,000 לקוחות ולהם מוקצית מרבית תפוקת היקב. מספר לא מבוטל מבין לקוחות אלו כבר נמצא ברשימת המנויים של היקב למעלה מארבעה דורות (איזה ירושה מופלאה – מנוי של ווגה סיציליה…). רשימת ממתינים המונה כ 5,000 שמות, משתרכת לאורך נהר הדוארו, עם סיכוי קלוש להיכנס לרשימת המנויים בשנים הקרובות. אחוז קטן יחסית, מתפוקת היקב מופנה ליצוא, שוב, לא באמצעות סוחרים, אלא רק בהסכמים ארוכי טווח עם מפיצים בארצות שונות.

באשר למחירים, מסבירה פורי, הם אכן לא זולים, אבל היקב נאמן ללקוחותיו הקבועים ומעלה מחירים בהתאם לעליית תשומות הייצור וההשקעות בשיפור איכות היין. גם כאשר הבציר חריג באיכותו, אין היקב נוקט בשיטות "הפרועות" של בורדו.

בתכנית סיורי היין שלנו, יש עוד כמה אזורים בספרד. קרוב לוודאי שגם נחזור שוב ל"ריברה דל דוראו".