ביקור חשוב של משלחת Masters of Wine

בשבוע שעבר אירח מכון היצוא הישראלי משלחת של 12 Masters of Wine (MW) מרחבי העולם. התואר Master of Wine איננו עניין של מה בכך. בעולם כולו רק כ 370 אנשי ונשות יין המחזיקים בתואר הזה, אשר נחשב לגבוה ביותר בתחום היין העולמי והוא ניתן לאחר שנות לימוד מפרכות ועמידה במבחנים תאורטיים ומעשיים.

המשלחת על רקע הרי יהודה (צילום: דיויד סילברמן)

ענף היין הישראלי, אשר מנסה לאורך שנים לבנות את מעמדו בעולם אך לצער כולנו מוכר עדיין בעיקר כמקור ליינות כשרים, זכה כאן לביקור של משלחת MW אשר יכולה לשנות במעט את פני הדברים. חלק גדול מהאורחים כותבים בעיתונות המקצועית בארצותיהם, מארגנים ארועי טעימות, יוזמים לימודי יין, שופטים בתחרויות ובהחלט מובילי דעה בארצם.

את המשלחת ארגן ומימן מכון היצוא. במיוחד יש לציין את פעילתן של דפנה שטרנפלד, סמנכ"לית מכון היצוא, ושל יערה שמעוני, מנהלת ענף היין במכון היצוא.
למימוש ותכנון הביקור, הוקמה ועדה שבראשה עמדה יערה שמעוני ולצידה ערן פיק (MW  בעצמו), אדם מונטיפיורי, עידו לווינסון, יעל גיא ואיתי להט. אני לא מחמיא סתם כך ודברי מבוססים על מה ששמעתי אישית מהאורחים במפגש סיכום הביקור, שנערך ביום חמישי האחרון ביקב ברקן. כולם שיבחו את הביקור. ברברה אברמס, MW עתירת ניסיון, כבר למעלה מ 20 שנה, חיה בלונדון ובין מגוון פעילויותיה חינוך לתרבות היין, ייעוץ למסעדות, לחברות תעופה ולמנהלי תחרויות יין, הצהירה חד משמעית:

I have been on many MW tours to different countries, but this is the best organized & most informative I have ever been on

הביקור נמשך לאורך ארבעה ימים וכיסה למעשה את אזורי היין בארץ. היום הראשון הוקדש ליהודה ושומרון, השני לרמת הגולן, השלישי לגליל ולכרמל והרביעי לנגב. בכל אחד מהאזורים סיירו האורחים בכרמים וביקבים וטעמו אין ספור יינות שנשלחו לטעימה ע"י יקבים רבים בכל אזור. נערכו גם כיתות לימוד בהנחיית ויקטור שונפלד ואורי חץ על רמת הגולן, ליאור לסקר וגיל שצברג על הגליל, וערן פיק ועידו לווינסון על שפלת יהודה ושומרון. בנוסף לכך, הרצאה טכנית של נעם רשף על מחקרי גידול הגפן בנגב והרצאה מרתקת של ד"ר שיבי דרורי על מחקר זנים עתיקים שמהם עשו כאן יין לפני 2500 שנים.

בכרמי הגליל (צילום: דיויד סילברמן)

למרות הסקרנות שלי ושל עמיתי, כל ימי הסיור באזורי היין השונים בארץ והמפגשים בכרמים וביקבים, התקיימו ללא ליווי של עיתונאי יין וגם למפגש הסיכום הוזמנו בודדים בלבד. הוסבר לי כי על פי תקנות האתיקה הנוקשות של אגודת ה MW, סיורים לימודיים לא ניתנים לליווי עיתונאי. גם במפגש הסיכום, נוכחתי כי מעבר למחמאות שהרעיפו האורחים על המארגנים ועל איכות ומקצוענות המפגשים, הם נמנעו מלציין לשבח, או חלילה לגנאי, יקב כלשהו או יינן זה או אחר.

מרבית האורחים כותבים במדיות שונות ואין ספק שלא יעברו לסדר היום מבלי לכתוב על הביקור שכל כך שיבחו, כך שבוודאי נשמע מהם בעתיד הקרוב. הם גם הגיבו בחיוב, לבקשת ערן פיק, בדברי הסיכום שלו, כי ישלחו חוות דעת וכל מה שיש להם לאמר על הביקור לאחר שובם למולדתם.

מפגש סיכום ביקב ברקן (צילום: רן בירון)

עם זאת, בדקות המועטות שעמדו לרשותי בתום מפגש הסיכום, הצלחתי לשוחח עם ג'רמי קוקירמן (Jeremy Cukierman) מצרפת. הוא חי בפריז, מנהל חנויות יין, ארועי יין, בית ספר ליין, יועץ לחברות שונות ומרצה ב WSET. בנוסף לכך הוא כותב בשני ירחוני יין, צרפתי ואיטלקי ויש לו גם בלוג משלו.

לשאלתי על התרשמותו הכללית מתעשיית היין בארץ, ענה כי להערכתו, מרבית העושים במלאכה הינם מוטי שוק ולא עושים עדיין את מה שבאמת היו רוצים לעשות. הוא התבטא מאד בזהירות, אבל הסביר שדווקא תעשיה צעירה צריכה להציג ייחוד משלה ולא ללכת בציר המרכזי ששולטים בו השרדונה והסוביניון בלאן הלבנים ולצידם הקברנה סוביניון והמרלו האדומים. "כולם עושים את זה. אתם צריכים לבוא עם משהו חדש". הגבתי כי בסופו של יום צריך למכור ולהתפרנס… זה כנראה מה שהשוק רוצה.

ג'רמי השיב כי מנסיונו רב השנים הוא בהחלט מבין שזה לא פשוט לבחור דרך חדשה, סגנון חדש, זנים חדשים וסגנונות ייצור חדשים אבל הוא משוכנע כי בעתיד הדברים ייראו אחרת. משיחות עם ייננים (הזכיר שמות ספציפיים, אבל בזהירות רבה, לכן אמנע מלצטט אותו) הוא פגש גם גישות חדשות, מודרניות, נועזות, במיוחד בקרב הדור הצעיר של הייננים. זה ביקורו הראשון בארץ והוא בטוח שאם יחזור לכאן בעוד עשר שנים הוא יווכח כי צדק.

ג'רמי קוקירמן MW (צילום: רן בירון)

באשר לסגנון, הוא לא ממש מתח ביקורת, אבל גם לא חסך את שבטו. "אתם צריכים להתרחק קצת מעודף העץ ומרמת האלכוהול הגבוהה". הוא מודע לאקלים החם שלנו, אבל טוען שחייבים למצוא את שביל הזהב ולכוון ליינות פחות אגרסיביים. אין זה ציטוט מילה במילה, אך זוהי הרוח המשתמעת מדבריו. פחות בובסטיות. יותר אלגנטיות.

מעבר לניחוחות וטעמים, האורחים התרשמו מאד מההתחקות אחר זנים הסטוריים שמהם הפיקו כאן יין בעבר הרחוק ומאותם זנים, עתיקים כנראה, שמככבים כבר עכשיו בכמה יינות. אכן, לאחר ההרצאה של ד"ר שיבי דרורי, הוצגו לטעימה דבוקי 2015 של פלדשיין, חמדאני ג'נדאלי 2016 של קרמיזן, ג'נדאלי 2016 של גבעות, מראווי 2017 של ברקן (לפני ביקבוק) וביטוני 2016 של רקנאטי. ג'רמי לא חיווה את דעתו לגבי איכות היינות אבל אמר שהמראווי מזכיר לו את הכיוון של שאבלי עם עץ אלון והביטוני שולח אותו לכיוון דולצ'טו.

שוחחתי גם עם אדם מונטיפיורי, אשר מזה שנים רבות משמש כשגריר הבלתי מוכתר רשמית, אך גם בלתי נלאה, של תעשיית היין הישראלי בעולם. הוא מאמין, ולדבריו שותפים לאמונתו רבים מהעוסקים בענף, כי הביקור הזה ונוספים מסוגו שיבואו בעתיד, מהווים נדבך חשוב ומשמעותי ביותר לקידום המותג "יין ישראלי" ולהכרה בו בעולם הרחב. נאחל כולנו לתעשיה שאנו כה חפצים בהצלחתה, כי אכן כך יהיה.