דו"ח להט 2012

איתי להט השיק את יין הביכורים שלו "להט לבן 2012".
1300 בקבוקים בלבד, בלנד של 70% רוסאן ו-30% ויונייה.

כבר בתחילת השקת "להט לבן 2012", בערך אחרי 20 דקות בהם איתי להט ניסה להשלים פערים עבור אלו שאינם מעודכנים על מפעל חייו, זה קרה. בעוד איתי תיאר שיחה קצרה שניהל עם היינן הראשי של אחד מיקבי העל של בורדו הוא סטה קלות וללא כוונה מן הרטוריקה המאולצת שהיה צריך לספח לעצמו כדי לתקשר עם שאר הנוכחים, רטוריקת יין רגילה עבור רוב הנוכחים המורגלים לארועים מסוג זה. בעודו מספר על החוויה, נפלטה באופן נונשלאנטי הערה ב"שפת ייננים": התיאור כלל שמה של מולקולה כימית מסובכת להגיה הנוצרת תחת תנאים מסויימים בעת תסיסה אלכוהולית, והשיח בין השניים היה סביב לקיחת סיכונים ואחריות שנופלת על כתפי היינן ביקב גדול בעל מוניטין המחויב לאיכות באופן עיקבי, בציר אחרי בציר. ניכר היה סביב השולחן כי בודדים (אם בכלל) הבינו את המשמעות הכימית והפרקטית של משפט זה. בו-זמנית ניכר היה כי איתי פשוט תיאר מרכיב של יין באופן סטנדרטי ולא היה לו ספק כי קיימת הבנה מלאה בינו לבין הנוכחים על משמעות הדברים.

וזהו איתי להט. "מר סינתאזה ייננית" אם תרצו. האיש שרואה מולקולות ומריח צבעים”. האיש בעל שיח היין המדויק ביותר והייחודי ביותר בנמצא, ועם זאת גם אחד האנשים שהכי קשה לתקשר עימם ב"שיח יין" נורמטיבי.

איתי להט. רואה מולקולות ומריח צבעים

איתי רואה את הדברים באופן שונה מן המקובל. פחות תיאורים ארוטיים של "מחשופים דרומיים עד דרום-מזרחיים", סיפורים על מסורת משפחתית של 5 דורות ועשיית יין שעוברת מבן לאב, או יין ש"עושה את עצמו". אצל איתי להט עוברים מול העיניים צירופי אותיות לטיניות ומספרים. שמות של תרכובות, פריקורסרים, בסיסים ארומטיים, אסטרים, פוליפנולים, חומצות ודוח"ות מעבדה. כל אלה מתורגמים באופן קוגנטיבי לארומות וטעמים שבשיח היין המקובל מתוארים בשמות מופשטים כפירות, תבלינים, פרחים, בע"ח וכדו'. הוא מדבר על אותם הדברים שאתם מדברים אליהם, רק אחרת.

ולכן, היין הראשון (היחיד בינתיים) הנושא בגאון את שמו על התווית כיינן הוא יין המתואר על ידי איתי כיין בו "הרשיתי לעצמי להתפרא, לפחות ביחס ליין לבן". במבחן הטעימה זהו קודם כל יין בעל מבנה קוהרנטי של יין לבן. הוא קורקטי, בעל מתאם אף-חיך מצוין ויש בו זרימה ברורה – התחלה, אמצע, סוף (ארוך ומרשים). הוא ממש לא יין שמותיר בך רושם פראי או קינקי. הוא טעים, מרשים ומרגיש "נכון", אבל לא יין "על הקצה".

איפה הסיכונים? האם "התפראות" עבורך היא שוקו במקום חלב לפני שהולכים לישון ב 22:00 ולא דקה אחרי?

לא. כשאתה רואה את הדברים כמו איתי להט, אז להט 2012, בלנד של 70% רוסאן ו 30% ויונייה מבציר הבתולים של כרם ראש צורים (גוש עציון) שבו היה מעורב עוד משלב הנטיעה הוא היין הכי FreeStyle שאפשר.

לאחר 20 שנים של ניסיון בארץ ובעולם, לאיתי לא היה רצון לעשות "עוד יין" טוב ככל שיהיה שלא יוכל לעמוד כתף אל כתף מול המקבילות שלו בעולם. זה לא שלא ניתן להפיק פה סוביניון לבן איכותי, או אפילו שרדונה מצוין, אבל הם לעולם לא יהיו טובים כמו המקבילים המצטיינים באזורים אחרים בעולם שניחנו בתאי פתיחה טובים יותר. "עם הרוסאן והויונייה אני מאמין שאני חזק במשחק…" בפרפרזה חופשית על דבריו.

וחזרה ל"התפראות" וליין הנושא בגאון את שמו על התווית הקדמית בפונט נקי, שחור על גבי לבן עם קונוטציה ארמית: הוא פראי בניואנסים. הוא שונה בהתייחסות הכללית לאיך צריך להרגיש יין "קורקטי" בעל ביטוי ברור של אופי הפרי, הוא אישי בגלל שהוא תומן בחובו עוצמה של למעלה מעשור מאחורי הקלעים של עולם היין הישראלי. והעוצמה הזאת מתפרצת ממנו. קשה למצוא מילים על מנת לתאר זאת. אולי גם בגלל זה איתי נמשך לאותיות ומספרים מלכתחילה.

לסיום אירוע ההשקה ניסה איתי בכל זאת לתת איזה שהיא גושפנקה על היות היין "פראי" בהשוואת פועלו לציתות של פיקאסו: "לקח לי 4 שנים ללמוד לצייר כמו רפאל, אבל לקח לי כל חיי ללמוד לצייר כמו ילד". מעט קשה להבין למה התכוון המשורר (פרשנות אישית שלי היא שהיכרות עם הטכניקה, בעודה "פשוטה" יחסית היא הכרחית, אבל רק לאחר היכרות זאת ניתן להתנתק ממנה באופן אומנותי שאינו ילדותי גרידא), אבל לטעמי משפט טוב יותר המבהיר את הנקודה עליה חתר הוא ניתן לשאול דווקא מעולם המתמטיקה: "את הניואנסים האיכותיים נמצא שני מקומות ויותר מאחורי הנקודה העשרונית".

כזה הוא היין של איתי.

******

להט לבן 2012:

אופי מרוסן עם גוון המשמר את הפרי הראשוני. ביטוי זני מדויק מאוד (מרמלדת תפוז, תה) לצד נימות עץ ושימריות קלה. פתוח וקומוניקטיבי. בטוח בעצמו ובוגר יותר מאשר אקספירמנטלי. חך רך, עשיר, מרקם קרמי במידה ללא נפילות או חורים, שומר על פוקוס וחיוניות ובעל סיומת ארוכה.

מחיר מומלץ לצרכן: 139 ש"ח.