החוד והחנית – חלק א' (מרגלית)

עונה עמוסה התקופה שלפני פסח. כולם ממהרים להשיק את יינותיהם, כי איך שלא נהפוך את זה בערך שליש מכלל היינות הנמכרים בארץ, נמכרים לפני פסח.
באותו שבוע הייתה חגיגה כפולה. שני יקבי עלית, החוד והחנית של תעשיית היין בארץ, השיקו יינות חדשים. יקבי רמ"הג האחראים על מהפכת האיכות השיקו שני יינות מכרם אודם (שרדונה ומרלו) ויקב מרגלית, סנונית יקבי הבוטיק, השיקו את בציר 2008.

חלק א', מרגלית 2008
היקב הוקם ב-1989, כשאני עוד שיחקתי בארגז החול ואתם עוד שתיתם כרמל הוק עם סודה. היקב מייצר 19,000-20,000 בקבוקים בשנה בלבד, מספר שהתייצב כבר לפני לא מעט שנים, ואין ליקב שום כוונה לגדול או להפוך כשר. ואני מאמין להם בלב שלם, שגם עוד 20 שנה, היקב לא יהיה כשר, ולא יתחיל לפתע לייצר מאה אלף בקבוקים.

ד"ר יאיר מרגלית, קוסם של כימיה, הקים את היקב ובשנים האחרונות עבר השרביט לבנו, אסף. קו ברור נשמר לכל אורך השנים ביינות מרגלית, אם כי בשנים האחרונות חל שינוי סגנוני-פילוסופי מסוים, והיקב החל לייצר יינות יותר אלגנטיים ופחות בומבסטיים – מעבר מג'ינס לחליפה כמו שאוהבים אנשי היקב לתאר זאת.

הביטו ידידיי, קשה להעביר את החוויה של יין טוב במילים, ודאי שלא בניתוח אנליטי או בציונים. שזיפים בשלים או גרגרי יער מעוכים – כל זה לא באמת משנה. כבר כתבתי ביקורת שלמה כזו על כל אחד מהיינות של מרגלית, בדיעבד הרגשתי שאני מחמיץ את החוויה הכוללת. אז בואו נניח לרגע לפירות היער וקופסאות הטבק, ונתעטף ברוח פואטית ומשוחררת יותר.

היינות כולם אלגנטיים, ולא כאלה שמשפריצים לך ריבה לפרצוף. גם במעט הדקות של היין בכוס היה אפשר לראות כיצד הוא משתנה, זה יין 'לדבר' איתו, כשזה שמבטיח לך שהשלוק האחרון לא יהיה דומה לשלוק הראשון. בכל היינות של מרגלית – בגדול – יש פרי שמורגש יפה, ועטוף בתבלון שמוסיף חן רב. היינות אלגנטיים ומורכבים, והסיומת ארוכה וכמעט תמיד צץ שם טבק/קפה/קקאו. הירקרקות גם תמיד נוכחות, לעיתים יותר (קברנה פרנק), לעיתים פחות. העץ משולב היטב, והיינות מאוזנים להפליא. צר לי, לשוני הצינית והעוקצנית תצרך לבוא על סיפוקה במקום אחר.

הכרמים של מרגלית (אחד בקדיתא ואחד, של הקברנה פרנק, בבנימינה) לא מושקים. גם אין דישון כימי ואין ריסוסים. אז למה לא כתוב על התווית 'אורגני'? בדיוק מאותה סיבה שאין שום תווית אחורית עם סיפורים על בציר ידני באישון ליל, דילול קפדני, סחיטה קרה והסבר מה אנחנו צריכים להריח ביין. כשאתה עושה יין טוב, אתה פשוט עושה יין טוב. אתה לא מחפש הסמכות והצהרות, פשוט עושה את מה שאתה יודע, ועושה אותו הכי טוב.

לפני היינות של מרגלית הוגש כאפריטיף הריזלינג של Heymann Löwenstein, Schieferterrassen 2007, היקב 'התואם' של מרגלית – פרוייקט נחמד שמשדך בין יקבים ישראליים לגרמנים, ואלו מפרגנים זה לזה בהזדמנויות השונות. הריזלינג הזה מצויין, מאחד היצרנים היותר מרתקים במוזל, וצריך להיות מאוד בטוח בעצמך כדי למזוג יין כזה, שבקלות יכול לגנוב את ההצגה.

אז התחלנו בקברנה סוביניון 2008 שמה שהפתיע אותי בו יותר מכל הייתה הנגישות הרבה שלו כבר עכשיו (ועדיין, הייתי מיישן אותו בלי חשש לעוד זמן רב). כמו שאמרתי לעיל, מורכב, אלגנטי ובעל יופי של סיומת.

בקברנה פרנק 2008 שמחתי למצוא עוד דברים מעבר לירקרקות האופיינית שתמיד מדברים בה. בפה, אגב, היה משהו שהזכיר לי סוכריות "ורטר'ס אורגינל". הוא נגיש יותר מהק"ס, אם כי נדמה שזה בא על חשבון מורכבות כלשהי. היין קצת תעתע בי. מצד אחד – אקליפטוס, פרי שחור, חציר. מצד שני, הוא לא מרגיש מורכב, יש בו אפילו משהו מתחנף מעט. מצד שלישי, הוא כל כך טעים, אז למה לבלבל במוח?

את הממסך של האניגמה 2008 – ק"ס (58%), מרלו (24%) וק"פ – עושים כבר בשלב מוקדם. הק"ס והמרלו תוססים ביחד, הפרנק מצטרף בשלב מוקדם, והממסך מתשנה כל הזמן (כל שבועיים עורכים טעימה של כל החביות ביקב, 'ומשחקים' עם היינות. ואני חשבתי שייננים עובדים קשה חודשיים של בציר ואז הולכים לישון עשרה חודשים). בניגוד לקודמיו, הבחור הזה זקוק לעוד זמן. חרף האף המאוד סגור, נחיריי המיומנים הצליחו להסניף משהו פראי ומפתה.

אניגמה ספיישל ריזרב 2007 הוא חבר חדש בפורטפוליו של מרגלית. מדובר בדיוק באותו האניגמה של 2007, עם שנה נוספת בחביות. כאן יש ק"פ (23%) שממש 'עף' החוצה באף. אני יודע שאני נמצא בעמדת מיעוט, אבל חרף שמו הסקסי זה היה היין- לפחות נכון לעכשיו – הכי פחות אהוב עליי בטעימה. הוא פשוט הרגיש עמוס מדי, במיוחד בעץ. מאידך, הוא בהחלט הראה המון מורכבות, ואפשר להמר בלב שקט שבעוד כמה שנים טובות זה יהיה יין מאוזן ויוצא מן הכלל.

12% של דוריף מכושף שגדל על סלע חשוף בקדיתא עושים פלאים בקברנה סוביניון ספיישל ריזרב 2008, אחד היינות היותר מהנים שטעמתי בשנה האחרונה. מאוד מעניין לשתות אותו מול הקברנה 'הרגיל' ולראות מה רב השוני. גם היין הזה עוד טאני ודורש זמן – ואתה באמת רוצה לתת לו את כל הזמן שבעולם – אבל קשה להתאפק. יופי של שנה במרגלית, אפשר להמשיך להמליץ בלב שלם.

מחירים:
מרגלית – 200 ש"ח
אניגמה – 240 ש"ח
ספיישל ריזרב (אניגמה/ק"ס) – 300 ש"ח

בסופי השבוע הבאים יהיה אפשר לקנות את היינות במכירה השנתית ביקב – הפעם היחידה בה היקב פותח את שעריו למכירת יין – במחירים מוזלים (בערך 20% הנחה). זה עדייין לא יין זול, אבל זה בהחלט משתלם.