ערב בכיף עם קאנט – חלק א'

ככל שאני ממשיך להגות בנושא היופי, האסתטיקה והאומנות, אני חושש יותר ויותר.

אני חושש ממה שאומר וחושש עוד יותר ממה שלא אומר.

אני חושש שבוודאי אצליח לחטוא למורכבותו של הנושא ולעורר עלי את קצפם של פילוסופים, אומנים, מעצבים, אתיקניים גנטיים, וטרינרים, סטודנטים למשפטים ופסיכולוגים קוגניטיביים.

אבל כמו שאומרת ידידתי ניצולת טרזינשטט, הרי "אסור לתת לפרפקציוניזם לשתק אותנו! כן?"**

אז לפיגוג החשש אני לוגם קצת ארדבג 17 ומייד אני מתעשת. רגע אחרי זה אני מחזיר את מבטי אל המסך ומתחלחל לגלות שסופר המילים הממוחשב ספר 932 מילים (וזה לא כולל את המשפט הזה כמובן!) ומבין שאין לי ברירה אלא לחלק את הפוסט שלי לשני לשלשה פרקים.

בשלשה פרקים אלו אנסה לעמוד על ההבדל בין שלשת האמירות השגורות הבאות:

1. "מממממממ……………"
2. "טעים"
3. "אני חושב שזה טעים".

או במילים אחרות, ננסה להבין יחדיו מה עשו אמא בומבילה ואבא קוף לאפן שבו אנו שופטים את הסובב אותנו.

מוכנים?

פרק א – על קאנט והשיפוט הלא מוחלט ולידתה של הסובייקטיביות

המילה אסתטיקה התקיימה כבר לפני יותר מ 2500 שנה ומשמעותה ביוונית תפישה חושית. מאתונה של 500 לפנה"ס ועד לשוק הכרמל של ימינו עברה המילה גלגולים רבים בראשיהם של אפלטון, באומגרטן, לסינג, קאנט, הגל, היידגר ורבים אחרים וכיום המילה משמשת את רוב באי השוק בעיקר לציון יופי וניקיון או ליתר דיוק לשלילתו של המגעיל והדוחה.

הבה נחזור אל הגיגיו של ידידנו הר קאנט, כי הוא מיטיב להבין את נפשותינו, מהי האסתטיקה על פי משנתו?

האסתטיקה על פי קאנט היא תחום עיסוקה של ממלכת החישה, להבדיל מזה של התפקוד התבוני או הקונספטואלי. כלומר זהו סוג של תפקוד מחשבתי אשר אינו מתרחש באזור המחשבה העצמאית שבתודעה אלא באזור התלוי בגירויים החושיים.

מצד שני, קאנט בכל זאת מתייחס אל האסתטיקה כסוג של שיפוט. או במילים פשוטות, בכל זאת מעורב בתהליך הזה מה שהיינו קוראים שיקול דעת.

אם כך, האם אין כאן סתירה תשאלו בוודאי? ובכן, תלוי בזוית ההתבוננות. אני מעדיף להדגיש דווקא את הקוהרנטיות הגלומה כאן:

האסתטיקה על פי קאנט היא ללא ספק סוג של שיפוט. אמנם לא קונספטואלי, אמנם בלתי מוחלט אך בכל זאת שיפוט. השיפוט הזה אומנם שייך לממלכת החישה אך למעשה הוא אינו מתקיים לא בממלכת המחשבה הטהורה לבדה ולא בממלכת החישה והגירוי לבדה, כי אם בשתיהן גם יחד.

האסתטיקה אם כן היא שיפוט המייצר איחוד בין שתי ממלכות עצמאיות אלו!

תזכרו את זה, זה חשוב.

הסובייקטיביות, אותה תכונה המאפיינת את האומרים "אני" (ע"פ הגדרה אחת), אותה תכונה שעולה לפעמים לאנשים לראש וגורמת להם לגדוע דיונים אינטליגנטיים באיבם במשפט המעצבן: "טוב, זה כבר עניין של טעם", הנה תולדה ישירה של איחוד זה. תזכרו את זה, גם זה חשוב.

עד כאן פרק א.

ואל תחמיצו בפרק הבא:

תולדות האונה הבומבילה!!!

** – מתוך חוש שלוק 15: "חוש שלוקי מעביר ערב עבה וארוך עם פרויד". בהוצאת עם אובד.