חלון העברות

בחודשים האחרונים, היקבים בישראל התנהגו כמו קבוצות כדורגל בחלון העברות, כולל השמועות, הרמזים והרכילויות ביציע העיתונות.

אז מה היה לנו עד עכשיו? אבי פלדשטיין עזב את יקב סגל, אסף פז פרש מבנימינה כדי להחליף את פלדשטיין ויפתח פרץ עבר מיקבי כרמל לבנימינה כדי להחליף את אסף פז. חד גדיא ובהצלחה לכולם. במקביל הודיע יקב מדבר, לשעבר יקב אסיף, על הפסקת עבודתו של יעקב אוריה היינן הראשון של היקב, שיוחלף על ידי לא פחות משלושה ייננים.
מבולבלים? גם אני. בחודשים האחרונים, היקבים בישראל התנהגו כמו קבוצות כדורגל בחלון העברות, כולל השמועות, הרמזים והרכילויות ביציע העיתונות. רק עוד כמה סוכני ייננים שהיו מתרוצצים מיקב ליקב וזה היה מושלם. אני לא חושב שיש לי זכות לבקר את השיקולים הכלכליים, המקצועיים או האישיים העומדים מאחורי בורסת ההעברות הזו. גם אם הייתה לי זכות, אני לא מתיימר להכיר את מערכת השיקולים העומדת מאחוריה, אבל בתור מביט מהצד, אני חייב להודות שכל העסק נראה קצת לא רציני.

לעשות יין, כמו שכולכם יודעים, וחלקכם טורח להזכיר לי בכל הזדמנות, לוקח זמן. לעשות יין עם סגנון לוקח אפילו יותר זמן. לא בכרם או בחביות, כמו בראש של מי שעושה אותו. לכן ככל שהקדנציות של הייננים יהיו קצרות יותר, היינות יהיו יותר גנריים ופחות מעניינים. מי שמגיע ליקב לבציר אחד או שניים, יכול לדבר כמה שהוא רוצה על הסגנון האישי שלו, אבל לא בטוח שהוא יספיק להבין מה יש לו בכרמים, מה יש לו בחביות ומה לכל הרוחות הוא רוצה לעשות עם זה, לפני שהוא יעבור ליקב הבא. כן, אני יודע, את רוב הציבור לא מעניין מי עשה את היין, העיקר שיהיה שלוש במאה ושתהיה תווית יפה. אבל בשם כל מי שאכפת לו, הייתי שמח לקצת יותר יציבות. תראו, בכמה יקבים זה אפילו מצליח.