חפירה על איכות

לא מזמן נתקלתי בכתבה שטענה שסטטיסטית רוב האנשים לא יוכלו להבדיל בין יין טוב ליין גרוע. עד לפה לא נשמע ממש מעניין וגם לא כל כך ברור לי למה המשכתי לקרוא. אולי זה היה השקט הסקוטי והעדר פרטנרים לשיחות יין בחווה בה ביליתי בחודש האחרון, או אולי הנוף המטמטם עשה לי קצת חשק להתעצבן, ככה רק קצת כי אני בכל זאת מארץ חמה בה באביב לא לובשים מעיל כל יום. אז למה התעצבנתי? כי הסקר הגדיר את ההבדל בין היין הטוב ליין הגרוע כהבדל במחיר בלבד.

אז מה אני מתלהמת, הרי ברור שזו הפשטה גסה, כזו שמאפיינת עיתונים שאוהבים לזלזל באינטליגנציה של קוראיהם, או לחילופין שפונים לקהל שלא יפרש זאת כזלזול. אך בכל זאת קשה להתעלם מהעובדה שהקשר בין איכות למחיר נתפס בדרך כלל כקשר ישר, יותר יקר שווה יותר טוב ויין במחיר נמוך בהכרח יהיה יין זול, גרוע.
אני לא מכחישה שכלל האצבע הזה יכול לעיתים להיות נכון, בעיקר אם מדובר על בחירת יינות בסופרמרקטים מסויימים, אך השאלה שמציקה לי היא מה זו בעצם איכות ביין? כנראה שמספיק הציק לי כדי שאכתוב את עבודת הגמר שלי בנושא אותה איכות, ולא רק זה, אלא גם מה או מי קובע אותה. האם איכות יין היא דבר אבסולוטי? אם לא, האם זה רק הבדלי טעם וריח או שמא מעניין אותנו וחשוב לנו לדעת יותר.
לדעת למשל את הצד החקלאי, או את הצד התפיסתי/פילוסופי/זהותי בעשיית היין. איזה מין קשר קיים בין היינן לאדמה? איך היקף השטח בידי היקב משפיע על אותו קשר? איזה טיפול מקבלת אותה האדמה ואילו חומרים מוכנסים אליה ו/או ליין?

יין הוא מוצר חקלאי ברובו, שמושפע ממגוון גורמים שאינם בשליטתנו. עם זאת, בימינו רמת השליטה במאפייני היין מאפשרת, על ידי שימוש בטכנולוגיות מתקדמות יותר או פחות, שמירה עקבית על סטנדרטים– תיקון והתאמה לתוצאה רצויה. יש כאלה שמתערבים יותר כי הם יודעים מה הם רוצים לקבל. יש לעומתם כאלה שרואים פעולות מסוג זה כמניפולציה ושלילת חלק מהיופי שביין. שלילת הרנדומליות של הטבע, קסם הייחודיות של מקום וזמן או אם תרצו, זהות.
אני בטוחה שיש גם אנשים שפחות מתעניינים בצדדים האלו ויעדיפו לקבל מידע כגון רשמי טעימות, מחירים, עקביות ואיזו מילה או שתיים על הנפשות הפועלות.

מה שאני מנסה לומר פה הוא שאיכות נמדדת בצורה שונה אצל אנשים שונים משום טעמם החושי ו/או התפיסתי השונה (לדוגמא יש כאלה שחושבים שדולצ'טו, היין הפשוט-מבחינת זמינותו ומחירו- של פיימונטה הינו הרבה יותר מוצלח ברוב המקרים מנביולו, הענב "האציל" של האיזור ממנו נעשים כמובן יינות ברולו וברברסקו). אך תפיסת האיכות תלויה גם בגורמים אחרים ומקור מידע שיכול להיות זמין, מפורט וברור ייתן לנו את החופש להחליט מה מעניין אותנו ומה חשוב לנו.
כזה הוא לדעתי אותו מדריך יינות של סלואו פוד (שכתבתי עליו בפוסט האחרון), ותסלחו לי אם אני נשמעת כבר כמו מסיונרית, אבל המדריך מציין לגבי כל יקב (בתחתית העמוד, בתמציתיות) מידע לגבי שימוש בדשנים ומדבירים, שמרים או תסיסות ספונטניות ושייכות הכרמים או אחוז הענבים הנרכש. כמו כן המדריך מפרט על אנשי היקב, הכרמים והיינות, יחד עם ציון כמות הבקבוקים המיוצרת וכמובן הסמלים השונים המוענקים על ידו.
מעבר לנתינת מידע זמין לצרכן (הגרסא האנגלית הינה אלקטרונית וניתנת להורדה חינמית באותם מכשירים תפוחיים מתוחכמים), המדריך גם שם דגש על נושאים שעדיין נדחקים הצידה ברוב הדיבור המיינסטרימי על יין ונותן במה לאותה גישה נטורלית יותר. כל זאת תוך דיפלומטיות וקורקטיות בכתיבה על יקבים עם גישות אחרות וכן עידוד פתיחות וקשר בין הצרכן ליצרן.

עוד נקודה באותה פילוסופיה, היא דיבור פתוח מאוד על מחיר ושלילת ההיגיון לפיו מחיר נמוך משמעו איכות נמוכה. הרי יש יינות שמחירם נמוך יותר פשוט כי תהליך יצירתם יותר קל ומהיר. למשל יינות שלא עוברים יישון ולכן אינם יוצרים עלויות של חביות עץ יקרות, איחסונן וכו'. יינות שבבסיסם עשויים בכדי להיות מוכנים מהר יחסית ולשמר איזושהי צעירות רעננה, למה לקרוא לזה גרוע?
במדריך רשומים מחירי היינות. יש ציון של 'יינות יומיום', יינות שמחירם אינו עולה על 10 יורו והרשימו את הטועמים. אלו שממש הרשימו אף קיבלו את הכבוד להיות בין ה'יינות הגדולים' (ציון שניתן ליינות לפי טעימה עיוורת בלבד, ללא כל ידיעה על מחיר). הכוונה כאן היא שיין הוא לפעמים חגיגיות מסויימת, מוצר נעלה שטומן בחובו ידע, ניסיון, רבדים של אינטליגנציה חושית וזמן, שמכל מיני סיבות עשוי להיות בעל תג מחיר גבוה. אך הוא גם מוצר יומיומי בגרסא היותר פשוטה שלו, שמעצם תדירות שתייתו מחייב מחיר נמוך יותר ולכן גם עשייה שונה.

אם אני רוצה לשתות יין במחיר נמוך כי זה מה שאני יכולה להרשות לעצמי, הייתי מעדיפה לשתות יין שלא מנסה להראות שהוא גדול וגם לפנק אותי במחיר זול, אלא כזה שנוצר מתוך מחשבה על פשטות. בכלל המילה לפנק חצתה פרופורציות של זילות ויכולה להוציא ממני בזמנים טובים כמות עצבים ללפחות עוד פוסט, אבל זה כבר סיפור אחר וגם תכל'ס נמאס לי קצת להתעצבן, אולי כי חזרתי לארץ.