טל פלטר

בשנתיים האחרונות טל פלטר הוא השכן שלנו מהדלת ממול. לא לבד כמובן, יחד אתו שוכנת מולנו משפחת פלטר כולה על חמשת ילדיה, ארבעת רכביה, זוגות אופניים רבים מספור ומדי פעם גם קיאק. משפחה פעלתנית שלא נחה לרגע ושכנים נפלאים.

בתור יינן טל סקרן אותי תמיד. לעיתים קרובות הוא נשמע מופתע כשמזכירים שמות של יקבים, אנשים ויינות שמהווים אבני יסוד בענף היין. בכל שנותיי כייננית מעולם לא זכיתי ממנו לביקור כדי לטעום ולהחליף דעות. הוא לא מופיע למפגשים המקצועיים של פורום הייננים ולא מגיע לתערוכות.

מצד שני, לא מדובר בדג רקק – לא ולא! טל הוא מקצוען לכל דבר, מייצר מגוון מרשים ביותר של יינות בשיטות עשייה מגוונות, בעל סגנון מובחן ותפיסת עולם מגובשת. כל זה מבלי להזכיר את הזיקוק, את ארוחות השף שהוא מארח ביקב בימי רביעי, את מסיבת הפורים המיתולוגית ועוד ועוד. ועוד הרבה.

"אני לא מדבר עם אף אחד!" טל מזנק מיד לענות על שאלה שלא הספקתי לשאול.

נעמה: תסביר.

טל: אני לא מדבר עם אף אחד מתוך בחירה. כשאתה מתחיל לדבר נפתח מסלול דו סטרי שבו אני נותן ומקבל במידה שווה. אין לי עניין בזה. להיפך. יש לי עניין להימנע מזה.

נעמה: אבל למה? אין לך זמן לזה?

טל: אני לא צריך את זה. אפשר לעשות יצירה בלי זה. בשביל לצייר לא צריך להכיר את פיקאסו, ובשביל לנגן לא חייבים להכיר כל נגן גדול. אם זה כל עולמך אתה יכול להתחיל מתוך עצמך.

נעמה: בגלל זה אתה לא מגיע אף פעם לפורום ייננים?

טל: לא נוח לי עם תקשורת. במידה מסוימת אני יותר גרוע ממך. את סגורה וגם אני. לא נוח לי עם זה. אני רוצה לשמור על העולם שלי סגור. לא רוצה להיות מושפע. לשמור על האמת שלי שלא תהיה מושפעת. כל ביקור וכל טעימה ישפיעו על איך שאני עושה יין ואני לא רוצה את זה.

נעמה: אני לא מבינה. אתה לא נראה לי כעלה נידף שמושפע כל כך בקלות. וחוץ מזה – אתה לא מוצא שהמפגשים האלה מפרים? אני, כדוגמא, מוצאת בפורומים האלה קהילה. אנשים שיש לי שפה משותפת איתם ועולמות קרובים. אין לך צורך בזה?

טל: אני לא צריך קהילה! או קבוצת תמיכה! אין לי עניין בזה. גם כשאני מגייס עובדים. אני מעדיף תמיד לגייס אנשים "טאבולה ראסה". שלא מכירים כלום. אני רוצה ליצוק לתוכם את התכניות שלי. אני לא רוצה אנשים עם ניסיון שמביאים איתם שיטות שלהם. אני רוצה אנשים יצירתיים, חכמים וחרוצים. וודאי שכל אחד מביא את האישיות שלו, אבל הדרך היא שלי. אני רוצה להיות מספיק בטוח במה שאני עושה בשביל שאוכל לספוג. אני לא אומר שזאת הדרך הנכונה, אני בכלל לא בטוח. מצד שני, אולי עכשיו כבר הגיע הזמן. עוד מעט כבר אתחיל לטעום יין.

נעמה: אתה פרפקציוניסט?

טל: כשהקמתי את היקב החלטתי – אני רוצה לעבוד! לא להיות מנהל עבודה. זאת העבודה שלי. אין לי עניין לצאת לפנסיה או לחופש. הייתי רוצה לעשות הכל בעצמי אבל חשוב לי גם מאוד שזה יהיה עסק רווחי, מערכת שיודעת להחזיק את עצמה לא רק לשרוד. כשאני מרגיש שהחלק של העבודה, עבודת ידיים, נפגע אני מנסה להחזיר לעצמי את זה. בגלל זה שכרתי מישהו אחר שינהל – לנהל זה גם מקצוע.

נעמה: אתה טועם יינות בעולם?

טל: לעיתים רחוקות. אבל נקודת המוצא ליין חדש היא תמיד משהו שטעים לי. טעמתי ברברה טעימה, חזרתי לארץ, בדקתי מי מגדל ברברה והתחלתי לעשות. זאת נקודת המוצא שלי. משהו טעים שנתקלתי בו והחלטתי לנסות גם.

השיחה הייתה ארוכה ומרתקת. דיברנו על נושאים רבים נוספים כמו: השילוב של המשפחה ביקב, ההשפעות של השוק על ההחלטות המקצועיות, טל התעניין האם הוא נתפס בעיניי אחרים כמניאק, על מה הביא אותו להיות יינן מלכתחילה ומה הוא אוהב במקצוע "זה מקצוע מדהים".

הפתיחות והכנות של טל היו מרגשות מאוד אבל נשארתי עם המון סימני שאלה. חשבתי – איזו יומרה מצדי לקוות לפענח את טל פלטר בשיחה של שעתיים!

ובפינתנו: מה היית עושה אם לא היית יינן, ובה אני עונה על השאלה הזאת. טל פלטר היה חקלאי יזם שמאכיל את העולם בחגבים.