טעימה של סוביניון בלאן
לפני כמה שבועות אירגנה נעמה סורקין טעימה של סוביניון בלאן והזמינה כמה קולגות להשתתף. הטעימה נערכה בדלתון ונכחו בה 5 ייננים, כורם ועוד שני אנשי יקב דלתון ונטעמו בה סה"כ 15 יינות – 12 ישראליים, אחד צרפתי, אחד ניו-זילנדי ואחד קליפורני.
לרוב אינני מדווח על רשמיי מטעימות שכאלו בכדי לחסוך לעצמי הסתבכויות פוליטיות מיותרות. אכן חבל מאוד הדבר אבל אינני רואה לכך מוצא אחר. הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולכתוב משום שהטעימה הייתה מאוד מרתקת ומעוררת מחשבה. עם זאת אני נמנע מלפרסם פה את כל רשמיי או את כל השמות השונים מהסיבה שכבר הזכרתי ועל כך אני מתנצל. כן, אני יודע שזה מתסכל, מי שחושב שזה יותר מדי בשבילו, שיפסיק לקרוא כבר פה. בואו נאמר שלו הייתי עיתונאי יין הייתי בשמחה סורק ומפרסם פה את הדף עליו כתבתי את כל רשמיי בצורתם הגולמית והגלויה ביותר. אלא שאני לא עיתונאי.
שני דברים עיקריים ריתקו אותי בטעימה. הראשון היה עד כמה קל היה לזהות את היינות הישראליים – מתוך 12 יינות ישראליים, תשעה הרגישו לי כאלו בטעימה העיוורת. רוב הטועמים האחרים הרגישו דומה באשר ליכולתם לזהות את היינות הישראליים. מה אם כן המאפיינים של הסוביניון הישראלי? לא ניסינו להגדיר זאת אחרי הטעימה אולם מבט קצר על הדף שלי מעלה מילים שחוזרות שוב ושוב – נקי, מעט קלוש, יותר אסטרי מאשר תיולי (כלומר יותר יין לבן מאשר סוביניון בלאן), דק, קל, שורף. הנה, כבר הסתבכתי…
הדבר השני אינו ייחודי לטעימת סוביניון ומרתק אותי בסוג זה של טעימות תמיד. לאחר טעימת כל פלייט של חמישה יינות וטרם חשיפתם, דיברנו עליהם. שוב נוכחתי כי כשאני מקשיב לדיבורים האלו אני מגלה כי כל יין יוצר חלוקה סביב השולחן של מי אוהב יותר ומי פחות וכך כל יין למעשה מחלק את השולחן לקבוצות. יש חלוקות שחוזרות על עצמן ובהכרותי את הטועמים לא מפתיעות אותי אבל כל כמה זמן מגיע יין שפתאום מחלק את השולחן בחלוקה חדשה. פתאום שני אנשים שעד כה לא הסכימו על כלום מוצאים עצמם בקונצנזוס ואילו שניים שהיו שוב ושוב בדעה אחת לפתע לא מסכימים כלל. להזכירנו כי קשה מאוד לחלק אנשים לקבוצות וללמדנו שהאופן בו אנו תופסים בני חוה הוא תמיד פחות מורכב מהם עצמם.
והנה שלשה ממצאים שבכל זאת חשוב לי לחלוק כאן:
- היין שהכי אהבתי בטעימה (ונדמה לי שהייתה בשולחן הסכמה די רחבה) היה HENRI BOURGEOIS SANCERRE LES BARONESS 2008
- היין הישראלי שהכי אהבתי, ובין שלשת היינות שהכי אהבתי בכלל היה כרמל סדרה אזורית 2009. דווקא יין זה לא זיהיתי כיין ישראלי.
- היין שהכי אהבתי מתוך אלו שזיהיתי בבירור כישראליים היה דלתון ריזרב 2010