יום חמישי – חלק ב – Rayas

יצאנו נרגשים מבונו.

נותרה לנו כשעה עד לפגישה ב Rayas והחלטנו לסגור מעגל בצהריים בפרדת האפיפיור. אכלנו הררי בייקון וקומטה מותכת על תחתית בצק שבתפריט כינו פיצה ושתינו סודה. היה ברור שאחרי Celestines 2004 ו Fougasse אין מה לקוות ליותר.

מוזר לבקר את בונו ואת ריאס באותו יום. בדיעבד, היקב היחיד שיכול לעזור להבין מעט את תופעת בונו זה שאטו ריאס והיחיד שיכול קצת לגרום ליין של ריאס להדמות "נורמלי" זה בונו.

הביקור בריאס היה הרבה יותר קצר וסטנדרטי. לזכותו של מר רנו יאמר שכך כבר היה ברור משיחת הטלפון איתו. למעשה, תיאום הביקור בריאס לא היה קל בהרבה מתיאום הביקור בבונו אולי רק יותר צפוי.

שאטו ראיס

שאטו ריאס הינו שאטו. מבנה גדול ומרשים בלב הכרמים מעט מזרחית לכפר. תחילה לקח אותנו מר רנו, לבוש באלגנטיות כפרית פלבאית, החוצה לכרם שצמוד לשאטו והסביר לנו על האופי החולי של הקרקעות באזור זה והאופי העדין המתקבל בגרנאש הנטוע על קרקע שכזו. יש עליו קטע על מר רנו עם דיבורו השקט אך החלטי ושתיקותיו המחויכות קמעא. כפי שניתן לראות בתמונות מדובר ללא ספק באלוף ההשענות המסוגננת-אך-אגבית על חביות עתיקות.

גבי מתרגל את התנוחה

נכנסנו למרתף. מייד נזכרתי באיב גרה מסנטה דוק שאמר על החביות של ריאס שהן כ"כ מזוהמות שאפילו לאח לא היה מכניס אותן. החביות אכן מרשימות בזוהמתן. חביות 500 או 600 ליטר עתיקות (חלקן בנות 80 שנה!) ושחורות מעובש. ואולם אולם החביות של ריאס, להבדיל מזה של בונו, מקרין איזה סדר גרמני ואלגנטי שכביכול סותר את חביותיו המפויחות ואילו היין של ריאס, להבדיל אלף הבדלות מזה של איב גרה, נקי וטהור כמו קומבינזון הסאטן של יורשת העצר לבית בורבון.

חביות בנות 80

זוהמה מסודרת

אני מתעכב על נקודה זו לא בשל חיבתי לקומבינזונים אלא כיוון ששוב התעוררה והתחזקה בי ההבנה עד כמה הרגלי הסניטציה והסדר ביקב הן דבר מורכב, עד כמה מעניין ומסובך הוא הקשר בין הרגלים אלו לבין אופי היין המתקבל ועד כמה כל זה הוא שיקוף מרתק של הסניטציה הנפשית של האדם העוסק במלאכה והשלכותיה על התנהגותו.

מה? אה, היין? שוב פעם אתם קטנוניים? טוב, נו, אז כן. היין היה טעים. אילולי באנו אחרי בונו בקלות הייתי אומר מדהים.

הייתה טעימה קצרה ופשוטה. טעמנו רק יינות 2009 בחביות. טעמנו סנסו וסירה, אולי גם מורבדר וכמובן הרבה מאוד גרנאש וכבר אינני זוכר הכל משום שיש להם כרמים בכמה אזורים שונים ואיזה 3 תוויות שונות ומרוב שזה היה טעים לא רשמתי ולא צילמתי כלום. כפי שאמרתי, היינות נקיים להפליא ועם מיצייות ועדינות המזכירות קצת את של בונו. מצד שני, יש יותר עוצמות פרי וקצת יותר רוחב ואופי זני אצל ריאס עם קצת ליקריות וקצת ירקרקות שיזרתית. כמובן שברגע שמשווים לכל השאטונפים האחרים בזיכרוני ומוציאים מהסטטיסטיקה את הנתון החריג בעליל (קריא – בונו) מבינים שמדובר ביין יוצא דפן בניקיונו, בהרמוניות שלו ובביטוי הזני-אזורי שלו. ריאס הוא אולי יין חריג ביותר בנוף של שאטונף אך בהחלט לא ניתן לומר עליו שאינו נושא אופי זני או אזורי. זהו ללא ספק השאטונף הטעים ביותר שטעמתי והאלגנטי והמעודן ביותר שפגשתי מימיי. הרחק הרחק מכל שאטונף אחר.

ובונו? בונו בליגה משלו.