יין בחמישה שקלים
לא טעמתי את הקפה הזה בחמישה שקלים. את הקפה שלי אני מעדיף שחור, עם גרגרים שנתקעים בין השיניים. בשום אופן לא קפה של רשתות. אבל לפי התורים ולפי המהומה התקשורתית סביב הרשת החדשה, נראה שמדובר בהצלחה. מוזר שאף אחד לא חשב על זה קודם, אבל כמו כל הרעיונות הגדולים, בדיעבד כולם פתאום נזכרו שזה יכול לעבוד.
בתור לקפה. חמישה שקלים
רשת שיווק אחת הורידה מחירים של אלף מוצרים ובתי הקולנוע הציעו, לערב אחד, כרטיס לסרט בעשרה שקלים. אני יכול לתאר לעצמי שהאולמות לא היו כל כך מלאים, מאז שהמציאו את הטורנט. מה אתם אומרים? יכול להיות שזה יעבוד גם עם יין?
כן, אני מכיר את כל הסיפורים. על העלויות של העבודה בכרם והחביות והיועצים מחו"ל, אבל אני מכיר סיפורים גם על הפסדים ועל כמויות עצומות של יין שתקועות במחסנים ועל כרמים שמתייבשים. וגם נתון אחד, שהגיע אלי בתחילת שנת 2012: עלות הייצור של היין הישראלי הטוב והמושקע ביותר, היא בסביבות שלושים וחמישה שקלים לבקבוק. ברור שיש עוד המון עלויות בדרך, והמון אנשים שצריכים להתפרנס, אבל לא משנה עד כמה ננסה להתעלם מזה, תגי המחיר המנופחים לא מקרבים את הישראלים ליין. להיפך. וזה עוד לפני שהם נכנסו למסעדה וביקשו לראות תפריט יין.
לא טעמתי את הקפה הזה בחמישה שקלים, אבל עשרות אלפי ישראלים כבר כן. ומי שעוד לא עשה את זה, שקל מן הסתם את האפשרות. עכשיו תארו לעצמכם, שיקב, מסעדה, או משווק יחליטו שהם הולכים על זה. כוס יין בחמישה שקלים (טוב, עשרה שקלים – חמישה זה באמת לא ריאלי). בטווח הקצר, לא נראה שהוא יפסיד ממהלך כזה. לגבי הטווח הארוך, נראה לי שזה יכול להיות רווח של התעשייה כולה.