לוח מודעות◂ אירוע יין פרסם מודעה חדשה

בין מאות היקבים שצמחו בארץ בארבעת העשורים האחרונים, רבים הם "יקבים ביתיים". יקבים כאלה מייצרים כמויות שבין כמה מאות לכמה אלפי בקבוקים. כמויות הענבים המעטות שהם קונים מקשה עליהם להשיג את חומר הגלם הטוב ביותר, המיקום, בחצר, או במרתף הבית, או במקום החנייה, די מצומצם, גם התקציב לא תמיד מאפשר רכישת ציוד איכותי. נשארת רק האהבה האדירה לנושא, התשוקה, הנחישות וההתמדה. אלו מתגברים על כל הקשיים וכך, מבין אינספור יקבים ביתיים, צצים מידי פעם כוכבים חדשים במחוזותינו.

בהיותנו לא רק חובבי יין, אלא גם "סקרני יין" בלתי נלאים, נהגנו בעבר לבקר כל יקב חדש, בכל פינה בארץ, לא פסחנו על מרבית מפגשי היקבים הביתיים, שעורך מידי שנה מורה היין הנודע, ניר שחם, שרבים מיקבי הבית הם בני טיפוחו. עם זאת ככל שרבו יקבי הבית, כך גם אנחנו נעשינו בררנים יותר ולא ממהרים לקפוץ על כל עגלה בטרם הוכיחה שהיא לא אירוע חד פעמי מקרי אלא באמת יקב שמוכיח את עצמו לאורך זמן ונמצא כאן כדי להישאר.

כך הגענו גם ליקב אפק, בבעלות אהרון וחלי ג'לח, רק לאחר שזכה להכרה ולמילים חמות מאחרים, שאנו סומכים על ביקורתם וחוות דעתם וראינו כיצד זכייה בציונים גבוהים ובמדליות, איננה מקרית, אלא חוזרת לאורך שנים. טעמנו את יינות יקב אפק מחוץ ליקב והיה ברור לנו כי הגיע הזמן לביקור יסודי של חבורת היין שלנו. ביום ששי האחרון עשינו זאת והופתענו לגלות איכויות, מעל ומעבר למה שציפינו. ולא רק…

יין הוא משקה חברתי, יין מקרב לבבות, נכנס יין יצא סוד, יין ישמח לבב אנוש ועוד אמרות רבות מסוג זה, אינן אמרות שוא. יתרה מזאת, לא די ביין שהוא טעים, הסיפור שמאחוריו מעצים את חוויית טעימתו, המאכלים שמלווים את היין אף הם מעצימים את ההנאה ממנו, ומעל לכל, החום של המארחים. את כל אלו גילתה חבורת היין שלנו "בגדול" ביקב אפק.

טעמנו מגוון רחב של יינות היקב, לצד מאפים ומטעמים ערבים לחך, פרי יצירתה של חלי, בשילוב גבינות מעולות, סלטים, מיטבלים, שמן זית ועוד. פתחנו ברוזה יבש, מרענן, נעים לחך, בעל סיומת ארוכה. לזכותו של אהרון אני חייב לאמר כי הרוזה נמזג עוד לפני שנאמרה המילה הראשונה, ורק לאחר לגימתו החל אהרון בסיפור ההסטוריה של היקב. חשוב לי לציין זאת כי במקרים רבים הגרון ניחר ומשווע לנוזל, בעוד המארח מציג גרפים וצילומים לאורך מחצית השעה הראשונה של הביקור.

לאחר הרוזה טעמנו שלושה יינות שרדונה, השניים הראשונים מבציר 2017, האחד מענבי הר ברכה והשני מענבי הרי יהודה. השלישי, מבציר 2015 מענבי מצפה רמון, לטעמי, המפתיע מבין השלושה. הדעות, סביב השולחן היו חלוקות ועוררו שיחה ערה וזה מה שיפה ביין. אם כולם היו אוהבים תמיד את אותו יין, המפגשים האלו היו משעממים.

לאחר הלבנים, המשכנו לעבר האדומים. כל היינות שנפתחו, עוררו תגובות חיוביות וכמה מהם אפילו נלהבות. שוב, שיחה קולחת סביב השולחן על ניחוחות וטעמים, איזון, עץ, רמת אלכוהול, מה לא… לטעמי האישי, אהבתי מאד את הסיקרט 2014, המבוסס על ענבי סנג'ובזה מאזור אלון הגליל. הוא לא מתיימר לחקות את יינות טוסקנה. הוא ישראלי, אך יש בו את החומציות האופיינית לזן, רמת אלכוהול גבוהה יחסית (14.8%), נוכחות מוצקה על החך וסיומת מענגת. אהבתי גם את הולירון, המבוסס בעיקר על זני עמק הרון ואת יין הדגל של היקב, ארומה, עתיר השבחים והמדליות וסיימנו, איך לא, עם יין קינוח טעים בסגנון פורט, לצד קינוחי הבית של חלי.

לא כאן המקום לתאור מפורט של היינות. כל המידע מופיע באתר היקב. לסיכום, החבורה כולה נהנתה מכל לגימה, מהארוח הלבבי, מהכיבוד המעולה לצד היינות ומהרב שיח סביב השולחן.

הגענו לכשעה וחצי… שהינו בחברת משפחת ג'לח כמעט שלוש שעות… היו לנו סיבות טובות. לחיים!