לו הייתי רוטשילד

זהו סיפורה של אחת המשפחות המרתקות, המשפיעות והמעורבות ביותר בעולם היין. אופרת סבון חובקת עולם ישן וחדש אשר מתחילה בפרנקפורט, ממשיכה בבורדו ונודדת לארצות הברית, ארגנטינה, צ'ילה, איטליה ודרום אפריקה כשכל זה מתובל בכמה מהיינות המפורסמים והיקרים בעולם. ואיך אפשר בלי הקשר הישראלי כמובן והגשמת חזון תעשיית היין המקומית?

ההתחלה
לקראת סוף המאה השמונה עשרה עוזבים חמשת בניהם של מאיר אנשל, בנקאי בעל עסק עצמאי קטן בפרנקפורט, ושל גיטל אשתו את הבית. הם מקימים לעצמם עסקי בנקאות בחמש ערי מפתח באירופה ועד מהרה מצליחים ליצור על רשת של שירותים פיננסים בינלאומיים. העסקים פורחים עד כי אבי המשפחה מאמץ את סמל החברה, מגן אדום (רוט – שילד) לשם משפחתו – מאיר אנשל רוטשילד.

ראשון הבנים לעזוב את בית הוריו היה נתן. בשנת 1798 הוא פותח עסק לטכסטיל במנצ'סטר ומאוחר יותר, ב 1809 עובר ללונדון ופותח בקריירת הבנקאות שלו. ג'יימס, צעיר האחים מתקנא בהצלחה של נתן ופותח ב 1812 עסקי מימון ובנקאות משלו בפאריס. שני ענפים אלו של המשפחה, הבריטי והפריסאי, יהפכו מאוחר יותר לשחקנים משמעותיים ביותר בתעשיית היין העולמית. סלומון (שלמה) עובר לוינה ב 1820, קארל עובר לנאפולי ואנשל, המבוגר מבין האחים, נשאר בפרנקפורט עם הוריו לפתח את העסק המשפחתי.

עסקי הבנקאות של המשפחה מתרחבים במהירות ועד סוף המאה ה 19 הופכים הרוטשילדים לבכירי הבנקאים באירופה. הם עוסקים במימון פרוייקטים בינלאומיים אדירים כמו למשל סיוע לממשלת בריטניה במימון רכישת חלקה בתעלת סואץ, גיוס כספים עבור ממשלת בריטניה למימון המלחמות בנפוליון, סיוע לממשלת פרוסיה, מימון בניית רשתות מסילות ברזל, כריית מתכות עוד. את תואר האצולה ברון קיבלו חמשת הבנים מהשליט האוסטרי פרנסיס השני בין השנים 1816 – 1818.

נכנסים לעסקי היין
ראשון בני המשפחה שנכנס לעסקי היין היה נתנאל מהענף הבריטי, בנו של נתן ונכדו של מאיר אנשל מפרנקפורט. בשנת 1853 הוא רוכש את שאטו בראן מוטון בבורדו תמורת 1,175,000 פרנק. מאוחר יותר שינה את שם היקב לשאטו מוטון רוטשילד. דודו, ג'יימס (יעקב) מפאריס, מגיב חמש עשרה שנה מאוחר יותר. בשנת 1868, חודשים ספורים בלבד לפני מותו, הוא רוכש את שאטו לאפיט תמורת סכום שערורייתי לאותה תקופה, הגבוה כמעט פי ארבעה, 4.4 מיליון פרנק. מכאן הלכו והתפתחו עסקי היין של משפחת רוטשילד. גם כיום, מאה וחמישים שנה מאוחר יותר, תופסים עסקי היין חלק חשוב ופעיל בנכסי המשפחה המפורסמת.

שאטו לאפיט רוטשילד
אילו היה נערך סקר לגבי היקב המפורסם בעולם היה שאטו לאפיט לבטח זוכה במקום הראשון. לאפיט נמצא בבעלות הענף הפריסאי של משפחת רוטשילד מאז רכישתו על ידי ג'יימס ב 1868 ועד היום. היקב ממוקם על הגבול הצפוני של האפלסיון פויאק. מצפון הוא גובל באפלסיון סנט אסטף ומדרום גובלים כרמיו באלו של שאטו מוטון. עדויות ראשונות על נטיעות כרמים בשטחי האחוזה קיימות כבר משנות השבעים של המאה השבע עשרה. החל מתחילת המאה השמונה עשרה הופצו יינות לאפיט בלונדון ועד מחצית המאה נחשב כבר ליין יוקרתי מבוקש בחצרות המלכים. תהילתו הונצחה בדרוג המפורסם של שנת 1855. שאטו לאפיט הוא אחד משלושת יקבי הדרוג הראשון הממוקמים בפויאק (מתוך חמישה בסה"כ).
עם מותו הוריש ג'יימס את היקב לשלושת בניו: אדמונד (מיודענו הנדיב הידוע), גוסטב ואלפונס. השנים הראשונות האירו פנים לבנים. היין משיג מחירי שיא והצלחות גדולות. אולם השנים של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים אינם מביאות בשורות. פילוקסרה, רקבונות קשים, מלחמת העולם הראשונה ושפל כלכלי אינם מיטיבים עם יצרני היין בבורדו. ההתאוששות של שאטו לאפיט והאזור כולו מתחילה רק לאחר מלחמת העולם השניה כשברון אלי דה רוטשילד מקבל לידיו את הנהגת היקב. לצד סדרה של בצירים מעולים (1945 האגדי בראשם) הוא ממבצע תכנית שיקום לכרמים, למבנים ולציוד ומחזיר ללאפיט את תהילתו. משנת 1974 מנוהל היקב על ידי אריק דה רוטשילד כאשר הבעלות מתחלקת בין מספר בני משפחת רוטשילד. תחת הנהגתו חיזק לאפיט את מעמדו כראש לאריות.

שאטו לאפיט הוא מהגדולים ביקבי המדוק עם כאלף דונם כרמים בהם נטועים קברנה סוביניון (71%), מרלו (25%), קברנה פראנק (3%) ופטיט וורדו (1%). גיל הגפנים הממוצע הוא 30 כאשר לתווית הראשונה משמשות גפנים בנות 10 שנים ויותר בלבד. בחלקה הבוגרת ביותר גפנים בנות 115 שנים. סה"כ מייצר היקב כ 640,000 בקבוקים בשנה מהם 225,000 בקבוקים מהתווית הראשונה. התווית השניה נקראת קארוד דה לאפיט (Carruades de Laffite).

אדמונד, מייסד תעשיית היין בישראל
תעשיית היין הישראלית המודרנית נוסדה ביוזמתו ובמימונו של הברון אדמונד (בינימין) דה רוטשילד, בנו של ג'יימס מפאריס. מושפע כנראה מההצלחות העסקיות הבינלאומיות של שאר בני משפחתו הוא נעתר לבקשות הסיוע של המתיישבים הנואשים, עולים חדשים ממזרח אירופה, אשר התיישבו בשנת 1882 באדמות הטרשים של זמארין (זכרון יעקב) וראשון לציון. משלחת מומחים שנשלחה על ידו מצרפת המליצה על נטיעת כרמים. כבעליו של שאטו לאפיט ומהיותו מקורב לעסקי היין נפלו המלצות אלו על אוזניים קשובות. ב 1884, לאחר ניסיונות כושלים בגידול חיטה ותפוחי אדמה הפכה נטיעת הכרמים למדיניות של ממש במימונו של הברון.

בעת ביקורו הראשון של הברון באזור בשנת 1887 שונה שם המושבה זמארין לזכרון יעקב, לזכרו של אביו, ג'יימס יעקב דה רוטשילד. בעקבות הביקור חל מפנה ביחסו של הברון לתעשיית היין והוא החל להיות מעורב יותר ויותר בפיתוחה. חזונו של הברון רוטשילד היה ייצור יין איכותי על אדמת ארץ ישראל. כמי שהתחנך על השאיפה למצויינות התעקש הברון על נטיעת זני איכות אותם הכיר מבורדו, קברנה סוביניון, קברנה פרנק, מלבק וסמיון. לא נעלמה מעיני הברון מלחמתם הנואשת באותם הימים של כורמי צרפת, בורדו ואירופה כולה בפילוקסרה הידועה לשמצה והירידה החדה ביבולי הענבים. ייתכן אף שראה כאן הזדמנות עסקית טובה. בהמלצת ג'רארד ארמאן, שנשכר על ידי הברון לשמש כיועץ חקלאי למושבות, יובאו שתילי הגפן מהודו מתוך אמונה שכך ניתן יהיה למנוע התפשטות הפילוקסרה. (כמובן שבסופו של דבר זה לא עזר). בניית היקבים עצמם החלה בראשון לציון ב 1889 ובזכרון יעקב בשנת 1891. יקב נוסף, קטן יותר, נבנה בראש פינה וגתות בפתח תקוה וברחובות.

אולם החום הכבד בתקופת הבציר ותסיסת היין היווה מכשול רציני בדרך להגשמת החזון והברון קיבל על עצמו לממן בניה של מרתפים תת קרקעיים קרירים כמקובל ביקבים בעולם. פרוייקט בניית המרתפים החל בשנת 1893 והסתיים לאחר 3 שנים בעלות אדירה. ממון רב הושקע בציוד ובהתקנת מכונות קרח ומערכת צינורות מים שיקררו את מיכלי התסיסה.

בשנת 1906 הועבר ניהול היקבים לידי הכורמים אשר ייסדו את אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב. השם הרשמי נרשם בצרפתית לכבודו של הברון. ג'יימס בנו של אדמונד העביר את הבעלות על היקבים לידי אגודת הכורמים בשנת 1957 וסיים בכך שבעים וחמש שנות מעורבות של משפחת רוטשילד בתעשיית היין הישראלית. בסך הכל ערך אדמונד דה רוטשילד חמישה ביקורים בארץ, האחרון שבהם בשנת 1925. בעת ביקורו הרביעי, ב 1914, סייר על הצלע הדרומית של זכרון יעקב והביע את רצונו להיקבר במקום. בשנת 1954, לאחר מלחמת העצמאות והקמת המדינה הובאו עצמותיו, יחד עם עצמות עדה אשתו, לקבורה מחודשת בגן הנדיב שמדרום למושבה. הגנים המטופחים והמרהיבים והפארק הגדול שסביבם פתוחים לקהל הרחב לסיורים ללא תשלום.

רוטשילד נגד רוטשילד
תחרותיות פנים משפחתית עזה לצד שיתוף פעולה לשמירה על האינטרסים המשותפים ויוקרת המותג מאפיינים את משפחת רוטשילד על ענפיה לאורך ההיסטוריה. בכך אולי טמון סוד ההצלחה ויכולת ההישרדות ארוכת השנים בצמרת הפיננסית האירופית.

חלומו רב השנים של פיליפ להעלות את שאטו מוטון מהדרוג השני בסיווג המפורסם של 1855 ולהצטרף לארבעת יקבי הדרוג הראשון נולד כבר בשנת 1922 כאשר קיבל לידיו בגיל 20 את ניהול היקב. אבל החלום נתקל בהתנגדותו הנמרצת והבלתי מתפשרת של מי אם לא בן הדוד אלי דה רוטשילד, השכן משאטו לאפיט. העובדה ששאטו לאפיט היה חבר במועדון הצמרת היוקרתי למן היום הראשון (לצד שאטו מרגו, שאטו לאטור ושאטו הוט-בריון) רק הוסיפה שמן למדורה.

הטמפרמנט השונה בין שני הטיפוסים לא עזר לגשר בין הפערים, כפי שהעידה מאוחר יותר פיליפין, בתו של פיליפ: "פשוט לא היתה בינהם כימיה". פיליפ אשר נהג לקיים פגישות עסקיות בחדר השינה שלו כשהוא לבוש בחלוק היה טיפוס צבעוני ומוחצן. נהנתן, הרפתקן, נהג מרוצים ושייט בשעות הפנאי. אלי לעומתו, היה חמור סבר, קפדן ואריסטוקרט הנוהג על פי כל כללי הטקס. הפסקת אש זמנית הוכרזה בחתונתה של פיליפין ב 1961. הרוטשילדים משני הצדדים התכנסו יחדיו לחגוג את המאורע. ארוחת הצהריים התקיימה במוטון, ארוחת הערב בלאפיט. ברון פיליפ כתב באוטוביוגראפיה שלו: "רוח המשפחה עבדה ושכחנו את ענייני הסיווג לכמה שעות".

אכן רק לכמה שעות. המאבק המשיך לצבור תאוצה עוד שתים עשרה שנה. מלחמת מחירים (של מי יותר יקר) גררה את האזור כולו והפכה לשיחת היום בבורדו עד אשר הבין אלי שוויתור לפיליפ לא רק שיועיל ללאפיט אלא גם לאזור כולו.

פיליפ החדשן
בשנת 1973, חמישים ואחת שנים לאחר שקיבל לידיו את ניהול היקב, התגשם חלומו הגדול של פיליפ. אלי נותן את הסכמתו, מוטון עולה לדרוג הראשון והופך לאחד מחמשת הגדולים. היה זה השינוי הראשון והאחרון שנערך בסיווג הרשמי של המדוק מאז שנת לידתו ב 1855 ועד היום. פיליפ מנציח את הארוע באיתור תווית הבקבוק של בציר 1973 באיור של פבלו פיקאסו. סיום המאבק נתן את האות להתקרבות והתחממות היחסים בין שני ענפי משפחת רוטשילד בשנים שלאחר מכן.

הקבלה למועדון חמשת הגדולים לא היתה הישגו הגדול היחידי של פיליפ שעל שמו רשומים חידושים מהפכניים ונועזים. חלקם נתפסים היום כמובנים מאליהם אך עוררו לא אחת גל של ביקורות ואף לגלוג מצד תעשיית היין השמרנית בבורדו של הימים ההם. פיליפ התאהב בעולם היין ובשאטו מוטון ועבר להתגורר בו. בגיל 21 הוא קורא תיגר על תעשיית היין ומחליט בצעד יוצא דופן להעביר את ביקבוק היין ליקב. עד אז מקובל היה לשלוח את היין בחביות לסוחרים שהיו מיישנים אותו, מבקבקים ומוכרים. בכך מעביר אליו פיליפ את האחריות לכל שלבי הייצור, מגידול הענבים ועד המוצר הסופי. מילוי הבקבוקים ביקב העביר אליו גם את האחריות על הדבקת התוויות. פיליפ היה חלוץ מעצבי התוויות כאשר הוא מזמין בשנת 1924 את האמן ז'אן קרלו להוסיף איור לתווית הבנאלית המקובלת של אותם הימים. החל משנת 1945, שנת הנצחון, מאייר את התווית המפורסמת של שאטו מוטון מידי שנה אמן מפורסם אחר. הישג גדול אחר של פיליפ היה יצירת יין המותג מוטון קדט כבר ב 1933. יין בורדו פשוט יחסית ולא יקר אשר צרוף השם מוטון לצד מערכת שיווק משומנת הפכה אותו למותג הבורדולזי הנמכר ביותר בעולם. רבים בבורדו ניסו מאוחר יותר לחקות את ההצלחה. פיליפ היה פורץ גבולות במלוא מובן המלה. הוא יצר שיתופי פעולה בינלאומיים עם העולם החדש והפך את מותגיו להצלחות חובקות עולם.

אימפריית היין של משפחת רוטשילד
שאטו לאפיט ושאטו מוטון הם אמנם ספינות הדגל אך הם מהווים רק חלק מעסקי היין של הרוטשילדים. המשפחה הפכה ללא ספק לאחת הבולטות בתעשיית היין העולמית. הענף הפריסאי והבריטי של המשפחה ממשיכים להיות בעלי העניין הרב ביותר בעולם היין.

הענף הפריסאי של הרוטשילדים בניהולו של אריק דה רוטשילד מחזיק בבעלות על חברת האחזקות "דומיין ברון רוטשילד (לאפיט)". מלבד שאטו לאפיט בבעלות החברה עוד שלושה יקבים בבורדו: שאטו דוארט מילון (דרוג 4 פויאק), שאטו ריוסק (סוטרן) ושאטו לוואנג'יל (פומרול). החברה מייצרת ומפיצה יינות מותג בורדולזים וקשורה בשותפויות בלנגדוק (שאטו דאוסייר), בצ'ילה (לוס ווסקוס), בפורטוגל (קווינטה דו קארמו), בקליפורניה (שותפות בשאלון), בוושינגטון, בארגנטינה (קארו) ובאיטליה.

סעיף נוסף של הענף הפריסאי, אדמונד דה רוטשילד נינו של הנדיב הידוע, נכנס לעסקי היין (מעבר לבעלות החלקית על לאפיט) בשנת 1973 עם רכישת שאטו קלרק (Clarke) ושאטו מלמזון (Malmaison). ב 1979 הוסיף לרשימה את גם שאטו פר לבאד (Peyre Lebade) הסמוך. מאוחר יותר הקים שותפות לייצור יין בדרום אפריקה עם המיליארדר אנטון רופרט. בנו של אדמונד, בנג'מין, החי בג'נבה מנהל כיום את נכסי החלק הזה של המשפחה.

פיליפין והחברה שבבעלותה, "ברון פיליפ דה רוטשילד", מחזיקה בנוסף לשאטו מוטון גם בשאטו ד'ארמייאק ובשאטו קלרק מילון בפויאק (שניהם דרוג 5), בבעלותם כרם בלנגדוק שבדרום צרפת, שותפות עם קונצ'ה אי טורו בצ'ילה (וינייה אלמוויבה) וחצי מאופוס 1, המונומנט האגדי בנאפה ואלי קליפורניה (בשותפות עם מונדבי/קונסטליישן). הם מייצרים את מוטון קדט, מותג ענק שמוכר לא פחות ממיליון ארגזי יין בשנה ברחבי העולם ויינות מותג בורולזיים נוספים.

בחמישים השנים שעברו מאז פרש באופן רשמי הענף הצרפתי של משפחת רוטשילד ממעורבות בתעשיית היין בישראל המשיכו בני המשפחה לתרום למען החברה והקהילה בישראל. בין היתר לבניית משכן הכנסת, לבניין בית המשפט העליון בירושלים, למוסדות תרבות וחינוך ועוד.

* עמוס רביד הוא מדריך יין ראשי של יקבי כרמל.
* הכתבה פורסמה במגזין יין וגורמה.