לנגדוק רוסיון: צרפת הפוסט מודרנית – חלק שני

מאת אורי כפתורי | 23/10/2008

החלק הראשון של הכתבה עסק באופי היינות בהכללה ובהשתלשלות האירועים שהובילו למצב בו נמצאים אזורי היין של הלאנגדוק והרוסיון בימינו. בחלק זה של הכתבה נכנס לעובי הקורה ונסקור את האזורים הבולטים של לאנגדוק-רוסיון.

הלאנגדוק:
אזור הלאנגדוק הוא אזור היין הגדול יותר מבין הצמד. הערים המרכזיות Montpellier, Beziers Narbonne ו Nimes הן המרכיב האורבני העיקרי של הלאנגדוק ובסה"כ מדובר בנתח ארץ המיושב בעיקר ע"י כפרים ועיירות קטנות.
מכיוון שהלאנגדוק בעל ממדים עצומים, היינות אינם הומוגנים מאחר והם מיוצרים באזורים בעלי אופי שונה. תת האפסיליונים המרכזיים הם:

Costieres de Nimes
אפלסיון שקיבל את שמו ב 1989 על שם העיר נים שלדרומה אזור היין המוגדר. למרות הקרבה לעמק הרון, זהו אזור יין שונה למדיי. תחילה אציין כי כמות המשקעים הממוצעת באזור גבוהה מאוד ובעלת השפעה ישירה על מועד הבציר ואופי היינות. אדמות הכרמים נשלטות ע"י חלוקי הנחל המפורסמים של נהר הרון שיוצר דלתא באזור הדרומי של קוסטייר דה נים. השילוב של דלתא הנהר היוצרת בסיס של אדמות פוריות וחלוקי הנחל שצוברים חום ומאפשרים ניקוז נאות הינם אידיאליים ליצור יינות רוזה בעלי אופי פירותי ותיבול מעניין – המומחיות של אזור זה.
היינות האדומים מופקים בעיקר מהזנים גרנאש, סירה וקריניאן וניתן לתאר אותם בכלליות כיינות גדושי פרי, גוף קל עד בינוני ומבנה טאנינים פשוט יחסית – הם מזכירים באופיים יותר את יינות דרום עמק הרון מאשר את יינות שאר אזורי הלאנגדוק.
בייצור יינות הרוזה המפורסמים של קוסטייר דה נים מעורבים בד"כ הזנים גרנאש, קריניאן, מורבדרה וסינסו. אלו הם יינות רוזה בעלי פוטנציאל איכות גבוהה מאוד וברי השוואה ליינות הרוזה המפורסמים של טאבל מעמק הרון ואלו של פרובאנס.
בקוסטייר דה נים מייצרים גם כמות זניחה של יין לבן פשוט קליל וחד בעיקר מן הזנים קלאיירה וגרנאש בלאן.

Coteaux du Languedoc
האפלסיון הגדול ביותר בעמק הלאנגדוק קיבל מעמד של AOC ב 1985. האפלסיון מורכב מאיים של כרמים מוגדרים בין קוסטייר דה נים במזרח לעיר נארבון בדרום-מערב. שטחי כרמים אלו מתוחמים ע"י כרמי לאנגדוק "רגילים". בשטח כ"כ גדול של 130 על 50 ק"מ קיימים תת אפלסיונים רבים (סה"כ 12) בעלי ייחודיות המאפשרת להם להוסיף את שמם לשם ה AOC. לכל אחד מתת-האפלסיונים הללו מערכת חוקים נפרדת התואמת את המיקרו טרואר הספציפי לו. בין אלו לאלו ניתן לציין את פיק-סט-לו ומונפיירו כמובילים בתחום איכות היין האדום, ואת האפלסיון החביב פיקפול דה פינה (שלא ארחיב עליו עקב קוצר יריעה) היושב בסמוך לחוף הים התיכון שם מייצרים יין לבן ייחודי מזן פיקפול המשתלב היטב עם מאכלי ים וצדפות בעיקר.
הקוטו דו לאנגדוק הוא אזור גמיש מאוד מבחינת התוכן היינני שלו. איכות היין תיקבע עפ"י רוב ע"י היצרן. תת-האפלסיונים נבנו על מנת לשרת את זיקת האחרונים למעשה, ולא דורגו או הוגדרו מראש כאזורים ספציפיים בעלי פוטנציאל איכות מסוים שעל היצרנים המקומיים לשמר.
זוהי בראש ובראשונה ארץ יין אדום – כ 80% מן התוצרת המקומית. הזן האדום הנטוע ביותר בקוטו דו לאנגדוק הינו קריניאן (עד 40% לפי חוק), אך מעמדו כזן המוביל התערער מאוד בשני העשורים האחרונים עקב פוטנציאל איכות מפוקפק (בעיקר ביבולים גבוהים וגפנים צעירות) ואת מקומו עשוי לתפוס זן הסירה בקרוב. במספר מקומות צומק אחוז הקריניאן המותר ביין לעד 10% אחוזים בלבד. הזנים האדומים הנוספים המרכיבים את היינות של קוטו דו לאנגדוק הם: גרנאש, מורבדרה, וסינסו.
הייננות בקוטו דו לאנגדוק עשירה ומגוונת: לצד יינות פשוטים, נקיים בעלי פרי טרי ומדויק לשתיה יומ-יומית, יש המייצרים יינות נועזים עם אקסטרקציה גבוהה, בעלי גוף מלא, עתירי פרי ואלכוהול. השימוש בחביות עץ ובאריק נרחב מאוד גם הוא, והמשחק ביישון היינות מבדיל לא פעם באופיים. התיבול של יינות אלו יהיה בד"כ "בשרני" למדי (לא מפתיע בהתחשב בזנים השולטים באזור), ובנוסף ניתן לייחס להם גם את התיבול המקומי המפורסם ה- "גאריג" – מעין ארומות של תבלינים ים-תיכוניים יבשים.
היינות הלבנים גם כן שונים מאוד אחד מן השני בתכליתם, וההרכב הזני משפיע מאוד על האופי הסופי, כמו גם האפקט היינני: יינות עתירי ויונייה מארסן ורוסאן יהיו בד"כ מלאים, עתירי פרי, בעלי מרקם חלק ושמנתי. לעומתם יינות המתבססים על גרנאש בלאן, קלאיירה, בורבולאנק או רול עשויים להוות האנטיטזה, כמו גם יינות פיקפול דה פינה שהוזכרו מוקדם יותר. קוטו דו לאנגדוק הוא בעצם אוקיינוס של יין, וקשה מאוד לדעת מה יהיה תוכן הבקבוק לפני התנסות אישית עם היין.

Faugeres
אפלסיון קטן זה, הממוקם כ 25 ק"מ צפונית לעיר בזייר הוא אחד היחידים בלאנגדוק שיכול להתגאות במבנה טרואר הומוגני לחלוטין. רמת פוז'ר (עד 700 מ' גובה) על מדרונותיה הדרומיים מבוססת אדמות צפחה התואמות מאוד הפקת יין איכות בעל פוטנציאל יישון ממושך. החשיפה לשמש, הניקוז המצוין של הקרקעות והבדלי הטמפ' בין יום ללילה גרמו להתעניינות רבה ביינות פוז'ר. העניין יצר הצדקה למהפכת איכות שעוברת בשנים האחרונות על האזור. יותר ויותר ייננים ויקבים זונחים את המסורת של התססה קרבונית (כמו בבוז'ולה, מה שעדיין נהוג בעיקר ביינות הרוזה) של זן הקריניאן ועוברים לייננות מודרנית הכוללת גם יישון מרבית היינות בעץ. נטיעות של זן הסירה הולכות ומתגברות. הזנים הנוספים הם בעיקר גרנאש ומורבדרה.
יינות פוז'ר עתירי פרי בעל מורכבות גדולה ורמת טאנין גבוהה. המינראליות של היינות ברורה ותיבול פרחוני מקורי וייחודי (בעיקר בזכות אדמת הצפחה המקומית) הם מנת חלקם של יינות פוז'ר המוצלחים.
היינות הלבנים של פוז'ר אינם זכאים למעמד AOC נפרד, ונכללים בתוך אפלסיון "קוטו דו לאנגדוק".

St. Chinian
אפלסיון הממוקם בין פוז'ר במזרח למינרוואה במערב, ונקרא על שם העיירה היושבת במרכזו. את אפלסיון זה ניתן להפריד לשני ישויות שונות:
החלק הדרומי, הקוטו – מדרונות מבוססים אבן יסוד ומצבורי חומר המקנים ליין את העוצמה הרבה והבשלות שלו.
החלק הצפוני מבוסס צפחה (המשך ישיר של אזור פוז'ר) בעל חשיפה טובה מעט פחות, המפיק יינות קלים וטהורים יותר. רוב יינות ה AOC מורכבים מחומר גלם של שני האזורים.
הזנים המובילים הם קריניאן, סירה גרנאש ומורבדרה.
יקבי סט. שיניאן עדיין נמצאים בתהליך של עיכול פוטנציאל האיכות של האזור, וקו מנחה ברור לאופי הייננות אינו קיים, עדיין.
יינות סט. שיניאן במיטבם הם מן המרוכזים והעוצמתיים ביותר שיש לקוטו דו לאנגדוק להציע.
כמו בפוז'ר הסמוכה, גם לסט. שיניאן AOC ליינות אדומים ורוזה בלבד, בעוד היינות הלבנים מבוקבקים תחת AOC קוטו דו לאנגדוק.

Minervois
אפסליון מינרוואה הנקרא על שם הכפר מינרוו שבמרכזו חולש על מדרונות ההרים של "ה'ראל" (H'erault) עד לנהר האוד (Aude) בין הערים נארבון וקרקאסון.
הטרואר המקומי שונה למדיי מזה של הלאנגדוק המזרחי: הרכב הקרקעות "עני" בהרבה, ומורכב מאבן יסוד, חצץ, חול ומינראלים. האקלים בחלק המערבי מושפע מהזרמים האטלנטיים וכתוצאה מכך מדובר באזור יבש יותר בעל הבדלי טמפ' גבוהים בין יום ללילה המפיק יינות בעלי אופי רענן וחד. החלק המזרחי של מינרוואה מושפע יותר מהאקלים הים תיכוני ובו מופקים יינות מלאים ושופעים יותר. במרכז מינרוואה שוכן התת אפלסיון לה ליבינייר (La Liviniere), ומדרומו סיראן (Siran) האחראיים להפקת היינות המובחרים ביותר של מינרוואה.
היינות האדומים במינרוואה נשלטים ע"י גרנאש וסירה, אך גם קריניאן סינסו ומספר זנים מקומיים אחרים (טרה נואר, פיקפול נואר, לדונר פלו וכו'…) מותרים בחוק.
למינרוואה פוטנציאל איכות גבוה מאוד. אופי היינות שונה משאר הלאנגדוק – מינרוואה איכותי יהיה יין אלגנטי בעל מבנה דחוס, ופרי טרי.
יינות לבנים ורוזה הינם בשוליים גם באפלסיון זה, אך היינות הלבנים מבוססים בעיקר מארסן ורוסאן ועשויים להיות מלאים ושופעים ביחס לשאר יינות הלאנגדוק.
בגבול הצפון מזרחי של האפלסיון ממוקם אפלסיון קטן נוסף: Muscat de Saint-Jean-de-Minervois
שם מייצרים יינות מוסקט חביבים בעלי חשיבות מינורית למדיי.

בתוך הלאנגדוק מס AOC's חשובים נוספים כגון Corbieres ו Fitou אך אליהם לא ארחיב: יינות אזורים אלו, אדומים רובם ככולם (למעלה מ 90%) הם יינות פרועים יותר, בעלי אופי כפרי, והזן השולט באזור הוא קריניאן.

רוסיון:
עמק הרוסיון הוא בעצם המחלקה הצרפתית של ממלכת קטלוניה העתיקה. זהו אזור היין החם והיבש ביותר בכל צרפת, וגבולותיו הם הים התיכון ממזרח, הרי הפירנאים ממערב, מרגלות AOC קורבייר מצפון, והגבול בין ספרד וצרפת מדרום. הרוסיון הוא ממלכה של יין אדום, וכמות היין הלבן או יינות הרוזה זניחה. בנוסף ניתן למצוא בו גם את המומחיות המקומית יינות ה VDN: יינות מחוזקים מתוקים טבעית, עליהם אפרט בהמשך.

Cote du Roussillon/ Cote du Roussillon Village/ Collioure
קוט דה רוסיון הוא שם האפלסיון הכולל ליינות היבשים של עמק הרוסיון (למעט אלו של קוליור, שם האפלסיון ליינות יבשים מבאניולס), כאשר נפרד ממנו אזור האיכות המוגדר קוט דה רוסיון וילאז' ליינות אדומים יבשים בלבד.
קוט דה רוסיון מורכב ממרגלות הרי הפירנאים, ושחיקת הסלע המקומי, בנוסף לאדמות הסחף מהחופים הקרובים הפכו את האזור הקטן יחסית לאחד מהטרוארים המרתקים ביותר בצרפת ובעולם כולו: אין כמעט סלע או משקע התואמת גידול גפן שאינה בנמצא בתוך עמק הרוסיון. נוספת על כך הצחיחות המקומית והרוחות הנושבות המגיעות מהפירנאים, והתמונה המתקבלת היא זאת של טרואר פרוע ורדיקאלי. יינות האזור נשלטים ע"י זן הקריניאן והטובים שבהם מופקים מגפני קריניאן עתיקות שלא הורכבו על כנות אמריקאיות לאחר מגפת הפילוקסרה. למרות השליטה של הקריניאן בנוף המקומי כבר בשנות ה 70 זיהו מגדלים מקומיים את הפוטנציאל של זנים כגון סירה, גרנאש ומורבדרה לייצור יינות בעלי אופי מגוון ומעניין יותר, ואלו השתלבו היטב בנוף המקומי.
המדרונות הצפוניים של עמק הרוסיון בעלי חשיפה טובה יותר לשמש, מצבורי צפחה וגרניט גדולים יותר בקרקע ומיתון האקלים ע"י הנהר הזורם לאורכו מרכיבים את האפלסיון הנפרד קוט דה רוסיון וילאז', המפיק כפי שכבר צוין יינות אדומים בלבד בעלי אופי ואיכות גבוהים יותר.
יינות עמק הרוסיון שונים מאוד מאלו של הלאנגדוק, ומזכירים לעיתים יותר את יינות קטלוניה, ואזור פריאוראט בפרט. אלו יינות מלאים גדושי פרי שחור, בשרניות וטאנינים קשיחים הדורשים מספר שנים לעידון, אם בכלל.

Banyuls/ Maury/Rivesaltes
עמק הרוסיון התברך במסורת ייחודית: יינות ה VDN (Vin Doux Naturel), בתרגום חופשי: יין מתוק טבעי. יינות אלו, לבנים ואדומים כאחד מותרים בשלושה אפלסיונים שונים:
1. באניולס: סביב העיירה באניולס בגבול הדרום מזרחי של צרפת לאורך החוף.
2. מארי: סביב העיירה מארי, שבאגף המערבי של הקוט דה רוסיון וילאז'.
3. ריבזאלט: אזור הכולל את כל היין המיוצר לפי חוקי האפלסיון ואינו נכלל בתוך שני האזורים המוגדרים – מארי ובאניולס.

יינות ה VDN הן מסורת עתיקת יומין בה מוסף "או-דה-וה" (eua-de-vie), או במילים אחרות אלכוהול מזיקוק יין ליין בזמן תהליך התסיסה. התהליך מפסיק את תסיסת היין כמובן מכיוון שהשמרים אינם יכולים להתמודד עם העלייה הדרסטית באחוז האלכוהול בנוזל תוך זמן קצר. המוצר המתקבל הינו יין מחוזק, באחוז אלכוהול של בין 16 ל 18.5 מעלות (לפי חוק) ברמת מתיקות הנשלטת ע"י היצרן (ככל שהתסיסה מופסקת מוקדם יותר כך אחוז הסוכר ביין יהיה גבוה יותר…). עמק הרוסיון אחראי ל 90% מהתוצרת של VDN בצרפת.
ארבעה זנים מותרים ליצור VDN: מוסקט, מאלבואז (שמו הצרפתי של הזן המוכר כמאלבזיה באיטליה), מקבאו, וגרנאש על שלל תתי-זניו.
רוב יינות ה VDN האיכותיים מופקים מ 100% גרנאש נואר שגודל ביבולים נמוכים מאוד באתרים הטובים ביותר שיש לאזור הגידול שלו להציע.
לאחר סיום הליך התסיסה מתיישנים היינות תוך כדי חשיפה מכוונת לאיתני הטבע בחביות עץ או דימיג'אנים על מנת לאפשר חמצון היין, וריכוכו מהפרשי הטמפרטורה הגדולים בין יום לליל.
יינות מתוקים מחוזקים אלו בעלי חן בצעירותם, עם פירותיות עוצמתית, וטריות מפתיעה, עוברים הליך התבגרות מרתק ומוסיפים עוד ועוד אלמנטים של טעם וריח עם גילם. הבכירים שבהם יכולים להתיישן עשרות שנים.

*גילוי נאות:
אורי כפתורי מתחיל (בקרוב!) לייבא ולשווק יינות מאיזור לנגדוק-רוסיון