מונרשה והפרברים

מי ששתה מונרשה טוב לא ישכח את החוויה לעולם. אין עוד יין לבן עלי אדמות שישווה ליין זה. בודדים הם אף היינות האדומים שיוכלו לו. אפילו בדומן דה לה רומנה-קונטי (DRC), בסוף הטעימה, אחרי ששותים רומנה-קונטי אלוהי, תמיד מקנחים בבקבוק מונרשה, ומעולם לא זכורה לי ירידה ברמה או בהתרגשות.

מניין מגיע אותו יין אשר מזה מאות שנים קושרים לו כתרים ומפארים את שמו?

מונרשה (Montrachet) הנו כרם לא גדול בן 8 הקטר (80 דונם) החולק את שטחו שווה בשווה בין הכפרים פוליני-מונרשה ושסאן-מונרשה. הוא שהעניק לשני הכפרים את שם משפחתם, או יותר נכון הם שהוסיפו את שמו לשם הכפר במטרה להוסיף נופך יוקרתי ליינותיהם הפשוטים יותר, כששם קסום זה מפאר את בקבוקיהם.

מונרשה אינו כרם הגראנד קרו היחיד באותה פיסת אדמה מופלאה. צמודים לו עוד ארבעה כרמי גראנד קרו ששמם אף הוא יצא למרחקים למרות שהם (לרוב) חוסים בצילו. מה מבדיל בין היינות הללו? מה מייחד כל אחד מהם ומעניק לו אופי שונה?

מאחר ואנו בבורגון, מבט קצר אל הטרואר המקומי מעניק מידע רב ורומז על אופי היין. אך מצד שני, רב הנסתר על הגלוי ואי אפשר שלא להתפעם מיכולת ההתבוננות והטעימה של הנזירים, אשר במשך מאות שנים למדו את האדמה ואת פריהּ, עד שיכלו לתחום כל כרם על סמך מאפייני היין שלו.

מונרשה הנו שמה של גבעת טרשים המתנשאת (אם אפשר להשתמש במונח זה כשמדובר בגובה של 50-70 מטר…) מעל הכפר פוליני-מונרשה, בעלת קרקע ענייה ביותר וכמעט נטולת עצים. בקושי שיחים בודדים הנראים כעצים נמוכי קומה הצליחו להכות בה שורש. המדרון, אשר מתחיל תלול והולך ומתמתן ככל שהוא יורד בגובה, מעניק חשיפה מושלמת לשמש, כשהקרקע הסלעית מספקת ניקוז מצוין. ככל שיורדים במדרון שכבת האדמה מתעבה ומתווספים אליה רכיבי סחף וחימר. במקום בו הקרקע הופכת מישורית קיימת "סכנה" של קרבה למי התהום שמשמעותם "חיים קלים" לגפן ויין בינוני…

הפרברים – כולם גראנד קרו
בחלקו העליון והתלול ביותר של המדרון נמצא כרם שבלייה-מונרשה (Chevalier-Montrachet), אשר לו טרואר קר, שיפוע תלול וניקוז מצוין, אך חשוב מזה – סלע גיר אחיד וקשה בעל שכבת אדמה דקיקה ביותר. קרקע ענייה זו מקשה מאד על חיי הגפן ומקורות תזונתה דלים, והיא מקור הטעמים המינרליים, הפרחוניים, האלגנטיים, ובעלי הפינס הבלתי רגיל של היינות מחלקה זו. יינות אלו לרוב יהיו יותר על הצד ה"חד" והם זקוקים לשנות התבגרות ארוכות יותר מאשר יינות תחתית המדרון.

בין הכרמים שבלייה-מונרשה ומונרשה קיים שבר גיאולוגי (ולחשוב שהנזירים קבעו את הגבול בין הכרמים לפני מאות שנים ללא ידיעת נתון זה) ולמעשה קיימת קרקע שונה בתכלית משני צידיו: מונרשה ובטאר-מונרשה (על שלושת כרמיו) יושבים על אותו לוח גיאולוגי, שם הקרקע בנויה שכבות סלע בעלות מרווחים בין שכבה לשכבה, כך שמתאפשרת לגפן תזונה טובה יותר מאשר בשבלייה-מונרשה. על פני השטח, ככל שיורדים במדרון, שכבת האדמה העליונה הולכת ומתעבה כתוצאה מגשמים שבמהלך השנים שוחקים את המדרון וסוחפים איתם שברי סלע במורד.

בתחתית המדרון נמצאים שלושת ה"בטארים": בטאר-מונרשה (Batard-Montrachet), ביאבנו-בטאר-מונרשה (Bienvenues-Batard-Montrachet) וקריו-בטאר-מונרשה (Criots-Batard-Montrachet), אשר כתוצאה מהבדלי הטרואר שפורטו קודם לכן ובניגוד לשבלייה-מונרשה, הנם יינות מאסיביים, שמנוניים, עשירים ובעלי ארומות וטעמים אקזוטים יותר.

ישנם כמובן הבדלים בין השלושה: קריו-בטאר-מונרשה, הודות לשיפועון קטן דרומה, יהיה מעט מלא יותר ואולי יחסר מעט השראה מהאחרים. לגבי בטאר-מונרשה וביאבנו-בטאר-מונרשה התעלומה כבר כמעט בלתי נסבלת. על פני השטח לא ניתן להבחין בשום הבדל בין שני הכרמים. הם נושקים זה לזה וזהים בכל אספקט נראה לעין. אך נסו לטעום אותם זה לצד זה. דוגמא טובה לכך אפשר למצוא אצל Ramonet משום ששני כרמיו אלו צמודים, כאילו קו דמיוני מפריד ביניהם. כרם לצד כרם, שורה נושקת לשורה, אך היין שונה בתכלית. הביאבנו שלו הינו יין אלגנטי, בגוון פירותי, מעודן ומאופק, בעוד הבטאר הוא "מפלצת" אמיתית, עם מינרליות עזה, חומציות מטורפת ועוצמות מעבר לכל דימיון.
מטר, זה כל ההבדל בין שני הטרוארים, או כמה מטרים אם אנו מתעקשים למדוד בין שני הקצוות המרוחקים. כה קרוב בשטח, כה רחוק באופי. קסם!

מונרשה
כרם מונרשה, שכאמור נמצא בין שבלייה-מונרשה ובטאר-מונרשה, זכה בתנאים האידיאליים ושילב בין תכונות חלקות הפרברים שלו. לכרם מונרשה שיפוע מתון של כ-2-3 מעלות עם ניקוז מושלם וקרקע נפלאה, סלעית בדיוק במידה, מבלי שהיא "מתלכלכת" באדמת העמק "הנחותה". אדמתו הדקה מכילה שברי סלע שנשטפו במהלך השנים מחלקת שבלייה-מונרשה.

ליינות מונרשה, מכאן, יש מן האלגנטיות, המינרליות והפינס של שבלייה-מונרשה כמו גם העוצמה והעושר של בטאר-מונרשה. כל התכונות האמורות ועוד רבות אחרות הן סוד האיזון המושלם של יין זה. כמעט בכל פעם שיצא לי לשתות מיינות אלו הופתעתי מעד כמה לא הייתי מוכן לחווייה מרגשת זו. אי אפשר להיות מוכנים ליין שכזה. תמיד יהיה בו משהו שיפתיע, שירגש, שיסעיר, תמיד יותר ממה שציפינו.

יינות אלו (מונרשה במיוחד, אך גם פרבריו) אינם מלאים ובעלי גוף כפי שניתן לצפות. הם כמעט תמיד בעלי גוף קל יחסית, בצורה מפתיע, אך מחוזות הריח והטעם, עמוקים מאין כמותם ובעלי אין ספור רבדים, מסחררים את כל החושים.

נכון, קשה מאד לשתות מונרשה טוב, או גראנד קרו אחר מחמשת הכרמים הללו, ולו מפאת מחירם הגבוה, אך גם הודות לנדירותם. לנגוסיונים (סוחרים) הגדולים ישנן אמנם כמויות גדולות יחסית, אך הריגושים האמיתיים נמצאים בכמה דומיינים בעלי שם. מן המפורסמות הוא ש-Ramonet מולך בכיפה, אם כי המונרשה של רומנה-קונטי (DRC) עולה כפליים ואף יותר.

ואי אפשר בלי טעימה או שתיים…חוויות יוצאות דופן מהשנים האחרונות היו:

Ramonet – Montrachet 1995
נשתה בגיל 10 וסיפק חווייה מעבר לכל דימיון. מינרליות ועומק ללא סוף.

Domaine de la Romanee-Conti – Montrachet 1987
נשתה לפני כשנה והוכיח מה יכול לעשות שילוב של טרואר ויקב מהוללים בשנת בציר לא מיוחסת. אלגנטיות יוצאת דופן.

Ramonet – Batard-Montrachet 1983
נשתה לפני שבועיים. יין בעל "דרייב" שלא מן העולם הזה. יין שמתחיל ולא נגמר. משתנה בכל רגע נתון, מסעיר, מרגש, אין סופי…

Ramonet – Bienvenue-Batard-Montrachet 1979
נשתה לפני שלוש שנים. בשל לחלוטין, מתפוצץ מרוב מינרליות, ניחוחות ימיים, איזון מדויק ומושלם ואלגנטיות כובשת. מושלם.

*צילום תמונות: תומר גל

*גילוי נאות: תומר גל הוא יבואן Burgundy Wine Collection