סירה – הסיפור האמיתי?

מאת חיים הלפגוט | 23/10/2011

בשנת 1209 ערכה הכנסיה הקתולית מסע צלב לדיכוי הרעיונות הקאטריים אשר זכו להצלחה מרובה בלנגדוק. המלחמה ערכה כ- 20 שנה ואחת מהצלחותיה היתה הקמת האנקוויזיציה.
הנרי גאספארד מסטרימברג, אחד מנושאי הצלב במסע, נפצע וב- 1224 פרש מהקרבות וחזר צפונה.


למצולם אין קשר לכתבה. בסה"כ רצינו להכניס אתכם לאווירה…

משועמם, ללא תכלית חדשה שתחליף את המלחמה הצודקת אותה לחם (ובשומעו כי דון קישוט כבר הקדים אותו במלחמה נגד טחנות הרוח…), החליט האביר להתבודד בגבעה תלולה הצופה על נהר הרון . "מתבודד" בלעז הרי הוא "הרמיט" ולכן מאז המאה ה-16 הגבעה קיבלה את השם הרמיטאז' וכך גם שמם הנוסף של גפני הסירה.


גבעת הרמיטאז'. מבט מלמעלה למטה


מלמטה למעלה


מבט מהגבעה ממול

ישנם מקורות המספרים כי חברינו גאספארד הביא שתילי ענבים משיראז (בירת פרס בעת ההיא) או ממצרים, שתל אותם על גבעת ההרמיטאז' ומכאן מקורם של ענבי הסירה. בהתחשב בעובדה כי מלחמתו של האביר התנהלה בלנגדוק קשה להאמין כי הוא הצליח ל'קפוץ' לפרס או אפילו למצרים להביא שתילי ענבים ולפיכך אני מחזיק בתאוריה אחרת…

בזמן שגאספארד דה סטרימברג לחם בלנגדוק, מאות צלבנים אחרים לחמו בארץ הקודש למען מטרה צודקת אחרת- לגרש את המוסלמים מהמקומות הקדושים לנצרות. ארמונד דה פריגור היה אחד האבירים המפורסמים בארץ אשר עד 1247 היה גרנד מאסטר של המסדר הטמפלרי. פדרו דה פריגור, אחיו הפחות מפורסם של ארמונד, התישב עם צלבנים על הר התבור. הר התבור בגליל התחתון הוא לא אחר מאחד ההרים שהיה מועמד למתן תורה ובין השאר, מקום התכנסות של לוחמי דבורה הנביאה וברק נגד סיסרא. בקיצור, אין לפקפק בישראליותו של ההר. פדרו הצטרף למנזר בהר התבור והיה אחראי על גידול ענבי היין במקום. יש הטוענים כי הוא היה יהודי מומר שחזר בתשובה בסתר והיין שיוצר מענבים אלה שימש לו לקידוש בערבי שבת.


הקשר הישראלי. הר תבור

כך או כך, פדרו נקשר בכל נימי נפשו לאדמה ולתוצרתה החקלאית כך שב- 1231, בעוזבו את הר התבור בדרכו לעכו ומשם לצרפת הוא לקח עמו מספר שתילים מהגפנים אותם גידל על ההר. בהגיעו לצרפת הוא הלך לבקר את האדם הקדוש שהתבודד על גבעת ההרמיטאז' וביקש ממנו לשתול על הגבעה את השתילים שהביא עמו. בחיל ורעדה, תוך התרגשות ובכי, נטעו הנרי גאספארד ופדרו דה פריגור את שתילי הענבים שהובאו מארץ הקודש, שלימים יקבלו את השם סירה או הרמיטאז'.

חיזוק לתזה זו קיבלתי לאחרונה, מבלי משים, מערן פיק, היינן של יקב צרעה, שסיפר לי שאחד המזיקים בכרמים של שורש הם שועלים אשר באופן עקבי פוסחים הן על זני קברנה הסוביניון, הן על המרלו והן על זנים אחרים ומתנפלים בתאבון רב על ענבי הסירה בלבד.

השועלים באינסטינקטים החייתיים הבריאים מזהים יפה את מקור הענבים.

בשנת 1998, במחקר שנעשה באוניברסיטת קליפורניה, נתגלה כי גפן הסירה המודרנית תורבתה באיזור נהר הרון מהכלאה של זני הדורזה והמונדוז בלאנש. בשנת 2001 אוששה בדיקת סימני די.אן.איי מחקר זה. ללמדנו שהשתילים שהובאו מהתבור היו למעשה ההורים של גפן הסירה ולא הסירה עצמה.

יינות הרמיטאז' הפכו ליין הרשמי של חצר המלכות של לואי ה- 13 ובנו, ובאמצע המאה ה-19 הם נחשבו ליינות הטובים ביותר של צרפת. פרופסור ג'ורג' סיינטסביר תאר את הרמיטאז' 1846 כ "אחד משלושת או ארבעת המיצים המדהימים ביותר של ענבים, לא רק מאלו שאי פעם היו בבעלותי אלא גם מאלה שאי פעם טעמתי…הרי זה היין הצרפתי הגברי ביותר ששתיתי מעודי".


היין הרשמי בארמונו של לואי ה-13 (1610-1643)

באותו הזמן מפת הסירה כללה, רחמנא ליצלן, את בורדו, כאשר גם יקבים כמו לאפיט ולאטור נטעו כמויות קטנות אך משמעותיות של הסירה כדי לשפר את הזנים האחרים של בורדו. הסוחר נתנאל ג'ונסון כתב לשותפו בבורדו בתחילת המאה ה- 19 כי "הלאפיט של 1795 שנכלל בו הרמיטאז' נהיה ליין האהוב ביותר של השנה".


ככה נראים בקבוקי לאפיט מסוף המאה ה-18

בסוף המאה ה- 19 עלתה קרנם של יינות בורדו גם כתוצאה מהקלאסיפיקציה של יינות אלו, על חשבון יינות הסירה אשר עד 1990 גפניה היו מרוכזים סביב מספר מצומצם של כרמים בצפון הרון. מ- 1990, בזמן שיינות בורדו החלו להתייקר וטעמי השוק השתנו, זן הסירה הפך לאחד מהאופנתיים ביותר בין ענבי היין. הוא נהנה מפופולאריות עולה גם בדרום צרפת, בעיקר בשאטונף דה פאפ, לנגדוק ורוסיון ואחראי גם ליין המוצלח של המידי. בדרום הוא מהווה חלק מבלנד עם מורבדר, גרנאש, קריניאן וסינסו. הבלנד עם זן הקברנה סוביניון נמצא בעיקר בפרובנס.

*בקרוב – חלק ב' –  שיעסוק באזורים השונים בהם נטוע הסירה/שיראז, וסגנונות היינות כפועל יוצא של אזורי הגידול.