סליחות
יום הכיפורים אמנם כבר מאחורינו, אבל בגלל שלא הספקתי לבקש מכם סליחה לפני החג, אני עושה את זה עכשיו.
אז באמת סליחה ש…
לא הספקתי לטעום הכול
באמת שהייתי רוצה. אבל כמו כל כתבי היין שאני מכיר, גם את העבודה שלי אני צריך לעשות חצי בהתנדבות ואת החצי השני להקדיש לעניינים כמו פרנסה.
לא התייחסתי לכל מה שטעמתי
גם אם הייתי טועם הכול, זה לא היה עוזר. השטח המצומצם שמוקדש למדור שלי בעיתון "ישראל היום", מאפשר להתייחס למעט מאוד יינות ודורש ממני לקבל החלטות לא קלות.
לא הגעתי לכל ההשקות
כן, יקבים יקרים, אני יודע. אתם מזמינים לאירוע או שניים בשנה. אבל בדרך כלל הם נופלים בשבוע שבו יש עוד שלושה כאלה. וכאמור, אני צריך גם להתפרנס.
לא גרמתי אפילו לבקבוק אחד להימכר
מה אכפת לכם, תנו לי לכרות את הענף שאני יושב עליו. לפחות עד כמה שידוע לי, אף אחד מהטקסטים שפרסמתי השנה, לא הגדיל את צריכת היין הישראלית, אפילו בחצי כוס.
לא כתבתי שום דבר רע
לא בגלל שהיו חסרים דברים רעים לכתוב עליהם, או בגלל שאני כזה נשמה, להיפך. לא כתבתי שום דבר רע, בעיקר בגלל שאפילו בשביל כל הדברים הטובים לא היה לי מקום.
לא העליתי נושאים חשובים לסדר היום
חוק יין, מחירי היין במסעדות, מחירי היין בכלל, מעבר להמלצה על תווית כזאת או אחרת, לא התייחסתי להרבה נושאים חשובים שדורשים התייחסות. מקווה לתקל את המצב השנה.
עשיתי יותר מדי חשבון
לקוראים, חברים, למכרים, לעורכים, ולמוציאים לאור. ככה זה, ארץ קטנה ואתה לא יכול לדעת את מי תפגוש בסיבוב. נראה לי שגם מזה אני צריך להשתחרר.