סנונית בלוגית

שלום לכם,
אני לא אוהב פרידות ועוד פחות מכך – היכרויות, אז אגש ישר לעסק:

ממש כמו לאוגרים ולאריות, גם לנו יש חמישה חושים.

מדהים, לא?

"וואו, ליבי, קבלי ת'אריה שם ליד העץ, איזה יופי, חתכת ביצים יש עליו".

וגם: "שיואו! מה זה הריח המדהים הזה? אני לא מאמין אוגי, זה גרעיני דלעת ממזרח אוסטריה!"

וגם באוזניים בפה ובפרווה הן קולטות דברים שעושים להן שמח החיות האלו. כמו גירגור של גור אריות יונק, גירוד טוב מאחורי האוזן או לחילופין איזה אוגר צעיר ועסיסי מתפצח לו בין השיניים ומגיר את עסיסו על לשונה של הלביאה. תעצרו אותי אם אני קצת גרפי מדי, כן?

אנחנו בני האדם המצאנו לזה – לדבר הטוב הזה שעושה לנו החישה – מושגים. למען נוכל להשיג אותם ביתר קלות.

חמישה חושים – חמישה מושגים.

נכון?

אז בואו נראה:

המראה של הציור של דגה – יפה.

המגע של העור של ניקול קידמן (Not that I would know) – נעים.

הצליל של השירה של השחרור – יפה. (אופס, כבר היה לנו יפה, לא?)

הטעם של האפרסק המטפטף – טעים. (המממ… טעם טעים? זה לא מסביר הרבה)

הריח של דגה – ל א  מ ש ה ו בטח, אבל זה של ניקול קידמן בטח משהו משהו. נעים? או אולי טוב?

כקוראים קבועים של האתר אתם בטח כבר מבינים בדיוק לאן אני חותר.

מה לא?

מה אתם לא שמים לב??!

יש חוסר התאמה אינהרנטי בין החוויה האסתטית לבין ההמשגה, אשר נובע ובו זמנית גם משקף את הפער שבין החוויה החושית החייתית שלנו לבין היכולת שלנו לעבד באופן ביקורתי ורציונלית את אותו מידע עצמו!!!

תודו שתמיד הרגשתם ככה אבל אף פעם לא העזתם לבטא זאת.

טוב. מספיק להיום, לא הייתי רוצה להבריח אתכם בטרם עת.

אורי

נ.ב.

זה קשור ליין, אני מבטיח!