עלילות טינטה וטוריגה ברמה

לפעמים קורה, ואדם מוצא עצמו מתעורר ב-6:00 לפנות בוקר. אין הדבר יוצא דופן במיוחד, אם הינך רואה חשבון עסוק, פקיד בבנק הדואר, זקנה שהולכת לשחיית בוקר ב"גורדון" או פוליטיקאי עסוק. אך אם סומלייה צעיר הינך, אין שום סיבה שבעולם שתמצא עצמך ער בשעה שכזו, בה הרחובות מלאים ברווקות מזדקנות שיוצאות לטיול עם הכלבים והסיגריות. אלא אם כן יש לך טיסה (ורצוי מאוד על חשבון מישהו אחר), אז כל שעה לגיטימית להתעורר.
ביום חמישי מצאתי עצמי ער בשעה הזו, בשביל ללכת להשקה של היין החדש מבית רמת הגולן. זה היה, בעצם, כמו קייטנה למבוגרים שכללה טיסה במסוקים ונחיתה בין הכרמים, סיורים בין החלקות השונות כולל נשנושי בוקר בכרם, כשבמקום שוקו ולחמנייה קיבלנו בלאן דה בלאן וגבינות עיזים, שזה גם יותר טעים וגם לא עושה כאבי בטן לילדים אשכנזים. יש להקדים ולומר שהיה כיף, כיף מאוד, אפילו שלא עברנו בדיוטי. שווה לקום ב-6:00 בבוקר.

אין צורך להיכנס לכל הפרטים של הסיורים שערכנו בין הכרמים (בינינו, היו חלקים שאפילו לאנשי המקצוע כבר היה קשה לעקוב), אבל חובה נעימה היא לסכם: רמת ההשקעה, הירידה לפרטים, המחקר והפיתוח שהחבר'ה שם עושים בכרמים היא חסרת תקדים וחסרת תחליף בארץ. תמיד כיף עם צדוק בכרם. ועכשיו שבו ואספר לכם על "תותי", היין החדש בסדרת ירדן, ממסך של טוריגה נסיונל ו-טינטה קאו.

*****

אז מה לזנים פורטוגזיים מהדוארו ולרמת הגולן?  "בתור אזור צעיר וחדש", מנמק ויקטור שונפלד, "אסור לנו להניח הנחות לגבי אלו זנים יתאימו יותר או פחות לאזור הגידול שלנו". ומי יהיו שם, אם לא יקבי רמת הגולן, לחקור ולפרוץ קדימה. היקב שכבר בשנת 1995 הציג גוורצטרמינר ישראלי, הזן שרק לפני שנתיים-שלוש למדנו לבטא; בשנת 2000 הם היו הראשונים להציג סירה זני, אותו זן שהיום מדברים עליו כאחד המוצלחים בארצנו; ירדן ויונייה יצא ב-2003; וישנם גם הסנג'ובזה, והנביולו, והריזלינג, והפינו נואר, ואני בטוח שזו רק רשימה חלקית, וזאת מבלי לדבר על הקברנה והמרלו, שאמנם התנוססו על תווית של בקבוקים כבר בשנות ה-70, אבל אני בספק אם מישהו יודע מה באמת היה בתוך הבקבוקים הללו. איך שלא נסתכל על זה, אנשי הרמה כמעט תמיד היו שם ראשונים, לפיד בוער בראש המחנה.

ויקטור שונפלד (במרכז עם חולצת המשבצות) וצדוק (מימין לויקטור) עם הכתבים בכרם עינות יונתן

עדיין, נדמה (לי לפחות) שהאתגר הגדול שחיכה לענת לוי עם כניסתה לתפקיד המנכ"ל (לפני שלוש שנים) היה לנער מעט אבק מהתדמית השמרנית, אולי אפילו המיושנת, שדבקה במותג ירדן. הרחבה משמעותית של יינות הסינגל-ויניארד, גמלא 'נביולו', 'רום' הנחשק- ויש עוד הפתעות בקנה – באו להראות שהיקב לא קופא על שמריו. נכון, לפעמים (תופעת הסינגל ויניארד) נדמה כאילו מדובר בתעלול שיווקי, אבל אתם יודעים מה – הלוואי עלינו כמה שיותר תעלולים שיווקים כאלו. כשבשורה התחתונה אנחנו פוגשים עוד ועוד יינות טובים ומשמחים, למי אכפת אם הרעיון נולד בלב הכרם או בישיבת קריאייטיב.

*****

בואו נכיר את הזנים.. הטוריגה נסיונל (Touriga Nacional) הוא הענב המזוהה ביותר עם תעשיית הפורט, אך הוא משמש גם לייצור של יינות יבשים איכותיים, בעיקר בדוארו (Douro) ועוד יותר בדאו (Dao), אשר משם ככל הנראה מקורו. "יש זנים מגן העדן" מספר לנו ויקטור, "ויש זנים מגיהינום. הטוריגה והטינטה, שניהם ללא ספק זנים מהגיהינום". הכורמים מהנהנים בהסכמה. הזן גדל בפראות וקשה ל'אילוף', ומצד שני היבולים יחסית נמוכים (בעיות בהפיכה מפרחים לפרי), מה שהפך אותו למאוד לא אהוב, היסטורית, בקרב המגדלים, עד שכמעט ונעלם באמצע המאה ה-20. עבודה טובה של בחירת קלונים וכיו"ב גרמה לכך שהטוריגה נסיונל התחיל- וממשיך- להתפשט לעוד ועוד אזורים בפורטוגל, וגם לספרד. הזן גדל גם באוסטרליה, ונראה כי בשנים הבאות השפעתו ותפוצתו של הזן תמשיך ותעלה במקומות רבים, וגם בארץ אני מאמין שנראה עוד יינות יבשים מהזן.
הטינטה קאו (Tinta Cao), 'כלב אדום', גם הוא מהטופ של ענבי האיכות הפורטוגזיים, ומשמש לייצור פורט ויינות יבשים. גם הטינטה כמעט ונעלם מהדוארו אך שב וניטע שם בהתלהבות משהבינו אנשי המקום כי זהו אחד הזנים המוצלחים ביותר לייצור פורט, על אף צבעו הבהיר יחסית. הטינטה קאו נפוץ גם הוא בדאו, ונמצא גם באוסטרליה, ובדיוויס (קליפורניה) יש נטיעות נסיוניות שהנה אנו עדים לתוצאה אחת שלהן. בגדול, הטוריגה נסיונל הוא טאני מאוד, מרוכז ובעל צבע כהה, בעוד הטינטה קאו הרבה יותר עדין. אם מתעקשים, אפשר להשוות את הטוריגה לקברנה ואת הטינטה לפינו, רק כדי לקבל מושג כללי משמות מוכרים על תכונות האופי של הזנים. מה שכן, טוריגה נסיונל וטינטה קאו עובדים מצויין ביחד.

*****

2T ירדן 2008

הזנים ניטעו בכרם 'עינות יונתן' בשנת 2005. הכרם, 700 מטר מעל פני הים, מטופח ומסודר בסדר כל כך מופתי, כך שבמקום מחשבות על מרבד גפנים רומנטי מתעוררות אסוציאציות של מסדר צבאי.
היין התיישן 18 חודשים בחביות צרפתיות, וזה כמובן מאוד בולט באף. לצד העץ גם שוקולד והרבה פרי (דובדבנים, שזיף) ותבלינים (רובם, לדעתי, תרומת החבית), ויש גם איזה משהו זסטי הדרי שעושה די נעים באף. הפה מלא, אבל עדיין זהו אחד ה'ירדנים' הפחות כבדים (משמעותית) שפגשתי. כמובן שהרבה עץ גם בפה, ופרי בשל. סקרנות גדולה איך היין הזה יתיישן. בינתיים מדובר ביין מוצלח למדי, על הצד הפרי, וכמו תמיד – עבודה ייננית מקצועית ומדויקת. איכות בינונית-גבוהה. הפרופיל של היין בהחלט מציג משהו קצת שונה ממה שאנחנו בדרך כלל מקבלים ב'ירדן', ואני חושב שלשם כיוונו אנשי היקב. עדיין, היין הזה הרבה יותר 'רמת גולני' מאשר 'טוריגאי/טינטאי', מה שאומר שאתם הולכים לאהוב את זה.
בשורה התחתונה: נדמה כאילו כולם מרוצים. מצד אחד הלקוחות מקבלים זנים חדשים, מתוחכמים וסקסיים ארוזים היטב בטעם האהוב והמוכר, ומן הצד השני היקב מציב עצמו שוב בחזית העשייה ומציג מוצר חדש וקצת יותר 'שובב' שמכניס רוח נעורים אל מותג הדגל המוערך. האתגר הגדול, נדמה, יהיה בעיקר של הסוכנים ואנשי המכירות שיצטרכו לתווך בהצלחה בין שני הצדדים.