על חשדנות וחדשנות

לפני כחודשיים נעה באי נוחות ביצת היין המקומית סביב יקב חדש שבא אל העולם.
זה מפתיע, מפני שיקבים חדשים נולדים פה בקצב גבוה ומידת העניין שיקב חדש יכול לייצר מוגבלת מראש, הרי איך אפשר לעורר עניין לפני שעוברים כמה בצירים? ואיך זה שגם לאנשים שעוד לא טעמו את יינותיו כבר היה מה להגיד?
אז התשובה היא פשוטה, אבל לפני שאציין אותה, כדאי להציג את היקב: הרי הוא יקב ג'מס של עידן דדון, שכרמיו נטועים בעומר. כחלק מתהליך היצור, עידן משרה במיכלי היין אבני-חן למשך כ- 30 ימים.

הבטחתי תשובה, הנה היא: אף אחד לא דיבר על היין, כולם דיברו על אבני החן.

פתאום היין הפך להיות רלוונטי פחות והקריסטלים משכו את תשומת הלב גם של אנשי יין בכירים.
התגובות נעו בין: "מממ… נשמע מעניין, כדאי לטעום את היין" ועד: "זהו גימיק, המטיל צל על ייננות אמיתית ולפיכך אינו ראוי להתייחסות".

הטענה המרכזית, שהועלתה על ידי מי שהמדע והיין שלובים אצלם זה בזה, היתה כי השפעת הקריסטלים, אם יש כזו, לא ניתנת למדידה. אין לנו דוגמאות של "לפני" ו-"אחרי" כדי לדעת אם יש לאבנים הטובות הללו השפעה על איכות היין, ואם זו קיימת, אין לנו אפשרות לתהות על טיבה.

                                                                *****

לא מזמן, פנה אלי יזם צעיר בשם ריי מאור, וסיפר לי שפיתח מתקן אוורור, שתפקידו לזרז את פתיחת היין וקבלת יין מוכן לשתיה מהר יותר מאשר יתקבל אם נשתמש בדיקנטר או בערסול מתמיד של הכוס.
בדמיוני ראיתי מתקן מכני המסובב את הכוס בהתמדה וחוסך את הפעולה מהלוגם העצל, אבל התפתיתי לפגוש אותו ולו רק על מנת לצייד את עצמי בבדיחת יין חדשה (שאני קורבנה) או באישוש הטענה כי אין חדש תחת השמש.

מדובר במתקן, עליו יש להניח כוס או בקבוק יין, שבבסיסו נוזל, שריי סירב בכל תוקף לספר לי מה הוא מכיל. הוא הסכים לגלות כי הבסיס הוא מים, אבל הנוזל מכיל גם חומרים נוספים המשנים את האנרגיה של המים וגורמים להם לשדר תדרים המייצרים מעין רטט, המשפיע על היין ומזרז את חמצונו, כמו גם את שחרור החומרים הארומטיים שלו אל חלל הכוס.

ריי (תיפתח אין לי זמן) מאור

אני חייב להודות שכל זה נשמע לי מופרך… אבל הגעתי עד כאן, אחרי יום בו טעמתי לא מעט יינות, זה יהיה לא מקצועי וגם לא מנומס אם אוותר על שלב הטעימה.

אז חלצנו פקק מבקבוק יין חדש, מזגנו לשתי כוסות, את האחת הנחנו על גבי המתקן ואת השנייה ערסלתי בהתמדה (כי אם המתקן הזה עובד, צריך לתת לו פייט מהצד השני).

שתי דקות מאוחר יותר אפשר היה להרגיש הבדל קל.
בכוס הביקורת היין היה סגור למדי ובזו שעמדה על המתקן היין התחיל לדבר.

בשלב הזה סיפר לי ריי כי אביו הוא חוקר מים, ומי שראה את הסרט "הסוד" (What the Bleep do we know) למד שם כי למים יש "זיכרון".
המכשיר עובד באמצעות שילוב של שני נוזלים, שכל אחד מהם מייצר גל בתהודה מסויימת, כשהשילוב בין שניהם יוצר מעין ויברציה, שאיננה נראית לעין, אבל משפיעה על היין.

מי שנהג ברכב ישן או בכזה שזקוק לאיזון גלגלים מכיר את הסיטואציה בה במהירות מסויימת ההגה מתחיל לרעוד, לחיצה נוספת על דוושת הגז והגברת המהירות מחזירה אותו לשלוותו. זה בדיוק מצב בו אנרגיית התנועה יוצאת מרזוננס ושבה אליו כשיוצאים מטווח חוסר האיזון.

חמש ועשר דקות לאחר תחילת הניסוי כבר ניתן היה להרגיש בהבדל של ממש.
היין אותו יין, אבל הכוס שניצבה על המתקן הניבה תוצאות שכוס הביקורת הצליחה להדביק רק לאחר כמה דקות.

אבל זה לא נגמר שם.
חצי שעה לאחר תחילת הניסוי היין התנהג כאילו הוא יושב בכוס כבר יותר מדי זמן, פגמים קלים צפו והתייצבו בגאון על לשונו ולנגד אפו של הטועם. נראה היה כי מה שהתכוון היינן להסתיר, היה גלוי יותר.
אני לא בטוח שזו טכניקה חדשה לאיתור פגמים, אבל זה בהחלט משהו שאני מתכוון להמשיך ולבחון.

עכשיו אתם בטח שואלים איפה ניתן לרכוש את המתקן, אבל זה בדיוק השלב בו אני מספר לכם שהוא נמצא בשלבי פיתוח סופיים ועדיין אי אפשר להשיג אותו בחנויות.
אני כבר יודע שאפשר יהיה למצוא אותו בהד סטארט או באחד מאתרי גיוס ההון האחרים, כשהמחיר המיועד יעמוד על כ-50 דולר אמריקאי ליחידה.

האם זה מחיר ששווה לשלם כדי לקצר את זמן ההמתנה עד שהיין יהיה מוכן לשתיה? זו שאלה שכל אחד יצטרך לענות עליה בעצמו.
מה שבטוח הוא שבניגוד לדיקנטר, המתקן הזה אינו זקוק לשטיפה.