פרס אשכול הזהב לקידום היין הישראלי

שלום בלייר – מנכ"ל יקבי רמת הגולן הפורש מתפקידו וישראל פרקר – המייסד והמנהל של פורטל היין הישראלי, יקבלו במסגרת טכס אשכול הזהב 2008 פרסי הוקרה על תרומתם לקידום היין הישראלי.

לפני שנתיים פרס ההוקרה הוענק לרוני ג'יימס ז"ל – חלוץ היין מקיבוץ צרעה, בשנת 2005 היו אלה המדריכים החקלאיים של המועצה לגפן יין, ובשנת 2003 הוענקו פרסי ההוקרה למסעדות הישראליות שקידמו יין ישראלי: כרמלה בנחלה מתל אביב, אידי מאשדוד, לחם ארז מהרצליה ואורי בורי מעכו.

גם בלייר וגם פרקר לא נולדו עם כוס יין ביד והגיעו ליין די במקרה ובכל זאת שניהם השאירו חותם בל ימחה ותרמו תרומה משמעותית לתרבות היין הישראלי.

שלום בלייר – מצוינות בכל מחיר
חברת יקבי רמת-הגולן נוסדה בשנת 1983, על ידי הקיבוצים אלרום, אורטל, עין זיוון וגשור והמושבים רמת מגשימים, יונתן, אלוני הבשן ורמות נפתלי. שלום בלייר, הוא המנכ"ל השלישי שלה. הוא הגיע ליקב ב 1998 והחליף בתפקיד את ירובעם שגב. בלייר ממקימי קיבוץ אלרום הביא ליקב סגנון ניהול מקצועי. כששאלתי אותו האם הוא איש אדמה, איש כספים, איש יין או איש ניהול הוא בחר בלי היסוס בתשובה האחרונה, "אני איש ניהול עם קשר לאדמה ולגולן". ליקב הוא הגיע עם ניסיון מוכח. היה מרכז ענף ומרכז הקיבוץ, שבע שנים ניהל את פירות הגולן וארבע שנים היה מנכ"ל מועצת הפירות הארצית.

על פי תקנון היקב הוא פורש אחרי עשר שנים ובתום שלוש קדנציות. "למרות השנים הטובות ואהבת העבודה אני חושב שזה מספיק. קשה לעזוב אבל אני עושה זאת במודע. ברור לי שזה לא רק בשבילי אלא גם בשביל היקב שראוי שתהייה בו גם חשיבה אחרת, ראייה אחרת והתנהלות אחרת".

תקופתו של בלייר מאופיינת בהתקדמות רצופה ובשינויים אסטרטגיים. לכל אורך תקופת כהונתו, שמו יקבי רמת הגולן דגש על חדשנות והתפתחות: שטח הכרמים גדל מאוד והיו נטיעות רבות של זנים חדשים. על המדף עלו יינות פרימיום מכרם יחיד וה"קצרין" ממשיך לצאת בשנים מיוחדות.
החתירה למצוינות שאפיינה את השנים של שלום ביקב באה לידי ביטוי גם בגיבוי המלא שנתן לויקטור שונפלד ולצוות הייננים הקפדן שלא היסס לגנוז יינות שכשלו בדרישות האיכות המחמירות של היקב. גם אירועי הגולן וינטג' שהפכו אבן דרך בתעשייה בארץ מאפיינים את תפיסת האיכות והמצוינות. השאיפה תמיד הייתה לקיים יקב מסחרי גדול עם איכות ותשומת לב לפרטים כמו ביקב בוטיק.

בתקופתו היה יקב רמת הגולן לשלישי בגודלו בישראל. אולי בזכות שלוש החלטות גורליות, או, אם תרצו, מהלכים אסטרטגיים אמיצים. הם התחילו אמנם לפניו אבל בשלו והתגשמו בין ידיו. המהלך הראשון התרחש בשנת 2000 כשבלייר הוביל הקמת מערך עצמאי להפצת היין. הפרידה מחברת השיווק של האחים שקד היה מהלך גדול ומסובך שדרש כסף רב וגיוס מסיבי של כוח אדם, כ-130 איש עובדים היום ביקבי רמת הגולן.
הקמת אגף חדש לשיווק ולמכירות חוללה מהפכה רבתי במבנה הארגוני של היקב. גובשה תפיסת שיווק ונבנו מערכי מכירות, שיווק והדרכה. התוצאות לא אחרו להשתקף במאזנים. "היה הימור בהקמת מערך השיווק, אבל הימור נמוך" הוא אומר. "ההפצה באמצעות גורם שלישי התאימה כשהיינו קטנים יחסית. היה הכרח לגדול ובגודל הזה היה הכרח לעבור להפצה עצמאית". בשנה שעברה הגיעו יקבי הגולן ביחד עם יקב הרי הגליל למחזור מכירות של כ 170 מיליון שקל בכ- 2,500 נקודות מכירה ברחבי הארץ.
כהמשך למהלכי השיווק הוקם בשנה שעברה מרכז לוגיסטי חדשני באזור התעשייה של שהם. המרכז החדש העלה במדרגה נוספת את תרבות השרות של הארגון, בעזרתו יכולים יקבי רמת הגולן לתת ללקוח מענה הרבה יותר טוב מבעבר.

הנושא השני שגם בו טיפל בלייר באומץ ובמבט אופטימי לעתיד הוא הקמת יקב הרי גליל בקיבוץ יראון, בשותפות עם הקיבוץ. הוא הוכיח כאן חזון כשניצל יתרון יחסי של הגליל כאזור יין איכותי. הוא כמובן מכחיש נמרצות, אבל בדרך אגב נבנה עוגן (בישראל שלפני 67) למקרה שרמת הגולן תוחזר לסוריה. במהרה תפס היקב החדש את מקומו בשוק היין בארץ. כבר אחרי שלוש שנות פעילות החל המיזם הגלילי להרוויח. המכירות והיצוא הלכו וגדלו בהתמדה. "זה היה שיקול אסטרטגי היה לנו מה לעשות עם הרווחים, תמיד אפשר לחלק דיווידנד לבעלי המניות, אבל הבעלים הכירו ברצון ובמחשבה שראוי להגדיל ולהרחיב את הפעילות ולעשות זאת בגליל ".

הנושא הגדול השלישי שבו טיפל היה הקמת חברת בת בארה"ב – "ירדן אינק‘". חברת שיווק עצמאית בבעלות מלאה של היקב שמקום מושבה בניו יורק והיא מרכזת את כל השיווק והמכירות בארה"ב. המהלך הזה הכפיל פי שניים וחצי את המכירות של יקבי רמת הגולן ויקב הרי גליל בארה"ב והפך את יקבי רמת הגולן ליצואן הגדול ביותר של יין ישראלי. "מעניין אומר שלום שזה עשה טוב לכל תעשיית היין הישראלית. המפיץ המקומי התעניין רק ביין כשר ולא בהכרח ביין ישראלי והעובדה היא שביחד אתנו נסק גם כלל היצוא של יין ישראלי בארה"ב".

שלום בלייר כמנכ"ל יקבי רמת הגולן ראה עצמו שליח לקידום כלל היין הישראלי. הוא הציב לעצמו אתגרים למען תרבות היין בישראל וקהילת אנשי היין כולה, "לא אגזים בתרומה האישית שלי, אני לא יודע להעריך אותה", הוא אומר "אבל עשינו דברים שהם מעבר לאינטרס של יקבי רמת הגולן, בעיקר בתחום ההדרכה. פרס ירדן ופסטיבל גולן וינטג' הם רק שתי דוגמאות שהיו מעבר לצרכים שלנו. רק לעצמנו היינו עושים אותם בהיקף אחר".

הוא עדיין לא יודע לאן יפנה ועוד לא נבחר לו מחליף. גם מועד פרישתו המדויק עוד לא נקבע "אני רוצה להעביר את הניהול הכי טוב שאפשר, העסק יקר לי ואני לא רוצה לחטוא בחוסר סבלנות" .

"התקופה הזו ביגרה אותי, גרמה לי להסתכל מזוויות אחרות, לדעת שהחיים הם לא רק עבודה. למדתי הרבה ובעיקר נהנתי" מסכם בלייר, "לתפקיד הבא אקח אהבה ליין, אהבה לאנשים, ומיומנות לעבודה מאומצת מול שוק צרכני ברמה הגבוהה ביותר הן בדרישות והן בהתייחסות."

ישראל פרקר – ד"ר אלקטרוניקה ומיסטר יין.
הרבה יין יש בבית של פרקר. בשני מקררי יין עמוסים מתיישנים עשרות בקבוקים ויש עוד ארון, ומעמד, כמה בקבוקים בדרך לקומה השנייה ועוד אחרים מתחבאים בכל פינה פנויה – הכל יין ישראלי. יש כאן גם הרבה מחשבים. הוא מקפיד לשדרג ואת הישנים מעביר הלאה לבני הבית. וכך האינטרנט והיין הישראלי הם שני הצירים שמנווטים את ישראל פרקר אחרי יום העבודה באלקטרוניקה.

ישראל נולד ביוני 48 בתוך מלחמת השחרור. אביו בקושי נחלץ מירושלים הנצורה להגיע ללידת בנו. הוא גדל בכפר חוגלה, לא רחוק מחדרה. אמא עורכת העיתון האזורי והוא כותב סיפורים. תחילה לפינת הילד ברדיו ובהמשך, כתב צעיר ב-"במחנה גדנ"ע". בתיכון למד כימיה כמקצוע ראשי ואחר כך אלקטרוניקה. בהמשך עוד לפני הצבא למד במסגרת חיל הקשר בבית הספר הטכני של חיל האוויר.
למחשבים הגיע דרך האלקטרוניקה והחשמל. כבר לפני שלושים שנה שקד על מחשב מהדור הראשון, לקח קורסים, כתב תוכנות, שלח מיילים באמצעות דוס והיה מהראשונים שגלשו באינטרנט הפרימיטיבי.

בצבא היה בגלי צה"ל – טכנאי שידור. בתחילה חייל סדיר ובהמשך אזרח עובד צה"ל. כשהתחיל ללמוד הנדסה באוניברסיטת תל אביב עבר לחצי משרה. גם בתום לימודיו כמהנדס ברפא"ל לא ויתר על משמרות ברדיו. "לא יכולתי לעזוב" הוא אומר "החיים ברדיו קשים אבל מאוד מעניינים, הרבה סיפורים". במלחמת יום כיפור עבד בלילות ואסף את הגלויות ששלחו החיילים מהחזית. לימים כשנדבק בחיידק האינטרנט פתח אתר מיוחד עבור הגלויות הללו.

פרקר הוא שם נדיר וישראל התעניין בשם ובמשפחה. כך חיפש ומצא פרקרים בכל העולם. שלח מכתבים לארה"ב וביקר בארכיון של העיר דמביצה מקור המשפחה. המחקר הזה הסתכם בעץ משפחתי ובאתר האינטרנט – "דמביצה" , אבן שואבת לכל פרקר באשר הוא. אתר נוסף המיועד לחיפוש שורשים צמח בעקבות המחקר הזה וכבר יותר מעשר שנים הוא עוזר לרבים לאתר את בני משפחתם.

עוד אתר אינטרנט הוא בנה לאסירת ציון סילוה זלמנסון אותה פגש במסגרת עבודתו. כשהתברר לו שהיא ציירת מחוננת החליט להציג את עבודותיה באינטרנט וכך מצא עצמו מצלם ציורים ופסלים ומעלה אותם לרשת לטובת הציבור.

עד שנת 2000 היה ידוע במקום עבודתו כשתיין סדרתי של מיץ תפוזים ומקור לגיחוך בקוקטילים בחו"ל. כשהגיע לבדיקה רפואית והרופא אמר לו שכוס יין ביום תעשה רק טוב לבריאותו נזרע הזרע שצמח בהמשך לאהבה גדולה. לימים הלך עם חבר לחנות של האחים שקד ברעננה. כשנפתחה הדלת האחורית והוא נכנס ל"קודש הקודשים" נפרצה עבורו דרך היין והוא החל לקנות, לשתות וליהנות מיין ישראלי משובח.

אז החליט שתי החלטות חשובות: האחת שהתבטלה במהרה – לא לקנות מקרר יין והשנייה שתפסה תאוצה והביאה אותו לקבל עכשיו את פרס ההוקרה של "אשכול הזהב" – להקים אתר ליין הישראלי. "היין הוא נושא ענק, בלי סוף. אני רוצה להיות יסודי ואם אבחר להסתכל על כל העולם, לא אגמור להתעסק עם זה, פשוט בלתי אפשרי. מה שנעשה כאן הוא ייחודי ויש לי מוטיבציה לעזור ליין הישראלי. המצב גרוע מאוד מבחינת הכרת היין הישראלי – גם בארץ וגם בחו"ל ואני עושה כל שביכולתי לסייע".

אחד הדברים הראשונים שעשה היה קורס יין ביקבי כרמל. "בהמשך הלכתי לקורסים במקומות שונים כדי לסקר אותם והדבר העיקרי שלמדתי שם זה שאני יין לא אעשה".

פרקר הוא די יקה וחי על פי סדר יום קבוע. קם בכל יום בשבע. את סידורי הבוקר הוא חותם עם העיתון – מחפש במדור הכלכלי ידיעות על יין. בשמונה וחצי הוא הולך לעבודה. במשרד, ביחד עם שלוש בנות בצוות העוזרות לו הוא עובד בעיקר מול התעשיות הביטחוניות בהגדרה ובשיווק של רכיבים. באמצעות האינטרנט הוא מתחבר במהירות ליצרנים ולמחסנים בכל העולם. מתאים את המצאי העולמי לצרכים של התעשייה האלקטרונית בישראל – מומחה לחיפוש חלקים, לפתרון בעיות ולמימוש צרכים. הניסיון – עשיר, הידע – נרחב וההיכרויות – חובקות עולם.

היום הוא ב"אלימק" ובעבר ב"אבנט" וב "רדט רכיבים" כולן מפיצות של רכיבים לתעשיית האלקטרוניקה הישראלית. "מתי יש לך זמן ליין?" שואלים אותו אנשי האלקטרוניקה. "האם יש לך בכלל זמן לאלקטרוניקה?" שואלים חבריו בעולם היין. "התשובה שלי היא שיש ביום עשרים וארבע שעות בשש מהן אני ישן ואת השמונה עשרה הנותרות אני ממלא לגמרי".

בשבע וחצי בערב הוא חוזר הביתה מהעבודה ואחרי מנוחה קלה הוא מחליף את זהותו, ד"ר אלקטרוניקה עולה לחדר הקטן שבקומה השנייה והופך להיות מיסטר יין. שם מול המחשב הוא מגיב לדוא"ל וכותב את האתר שלו. "אני עובד מהר עוד מימי גלי צה"ל וכך גם באינטרנט. אני חושב במדרגות ואפילו במקלחת או באמצע ארוחת הבוקר וכשעולה לי רעיון אני עוזב הכל, עולה למעלה, כותב את מה שצריך וחוזר לענייני – זה היתרון של האינטרנט."

גם אדם צנוע כמו ישראל פרקר מרגיש שעשה משהו למען היין הישראלי "כאילו עשיתי קצת סדר בהצגת היקבים לחובבי היין. ויש לי עוד הרבה תכניות ורעיונות חדשים שימומשו בקרוב". כי יש עדיין רבים שלא יודעים והצורך לספר ולגרום לאנשים לדעת, בוער בעצמותיו.