קאמפטאל & קרמשטאל

למעלה משנה חלפה מאז אותו טלפון מאלדד לוי, המנוע שמאחורי חברת היבוא בוטיק דה שמפייןהמתמחה ביבוא של שמפניות מגדלים. באותה שיחת טלפון נשמע אלדד נלהב למדי, ואני, כסקרן מתמיד שיתפתי פעולה וקבענו מיד לקפה. אלדד פרש לפני את חזון היינות האוסטרים שלו: "בוא'נה אלה יינות מעולים, סופר מתאימים לקיץ הישראלי, קלים לשתיה, לא מעיקים, יבשים וחשוב מכל, זולים ונגישים לכלל אוכלוסיית חובבי היין ולא רק לבעלי ממון". האמת היא שאני בדיוק חזרתי מס' חודשים קודם לכן מסיור בן שבוע בדיוק באזור הרלוונטי באוסטריה אותו ציין לוי כאזור בו הוא מתכנן להתמקד. מסקנותי לא היו רחוקות מאלו שלו. אני זוכר את עצמי חושב: "הלוואי שהיה לנו קצת מזה בארץ…".

אז הסבלנות כל מסתבר משתלמת, ולאחרונה נחתו בארץ היינות של 5 יקבים קטנים מכמה אזורים נטולי תהילה (הכול יחסי) וגדושי אופי ממערב לוינה.

אוסטריה כמדינת יין אינה יכולה להתפאר בתעשייה גדולה אפופת הילה ומוניטין בינלאומי ארוך שנים. ההפך הוא הנכון. באוסטריה נטועים בערך חצי מיליון דונם של כרמים (כמות מזערית ביחס לשכנות המפורסמות איטליה וגרמניה) והיא ידועה בעיקר בשל הזן המקומי בעל השם הקשה לביטוי "גרינר פלטלינר" (נהוג לכתוב גרונר ולטלינר אך הוגים אותו ככתוב לעיל).

גרונר כיין זני תופס לאחרונה כותרות ברחבי העולם והפך ליין אופנתי למדי. את המגמה מוביל השוק הניו יורקי הכמהה לטרנדים, והגרונר (המכונה גרובי – גרונר ולטלינר. למרות שלא מבטאים את שמו כך, דיי מגניב… מאוד "אוסטין פווארסי") מפיק יינות קייציים קלים ונעימים, מתובלים, המושלמים לליווי קולינרי בעונת הקיץ.
הזן השני החשוב הוא הריזלינג האריסטוקרטי. חרף הדימוי התודעתי, לגרונר ולריזלינג מעט במשותף. גרונר ולטלינר הוא זן בעל חמיצות נמוכה יחסית, מתובל למדי, קל לשתיה ומתקשה להפיק "יינות גדולים" בקנה מידה אבסולוטי, בעוד שהריזלינג, "זן הזיקית" המשנה עורו בהתאם למניפולציות הטבעיות והיינניות הפוקדות אותו, ידוע כאחד מן הזנים הלבנים הורסטיליים והאיכותיים שבנמצא. באוסטריה אין כמעט תחרות על חלקות הכרם בין שני הזנים: הגרונר אוהב אדמות מעט כבדות יותר ולכן נטוע בד"כ בתחתית מדרונות הכרמים בעוד שהריזלינג משגשג על אדמות וולקניות מסוגים שונים ונטוע בחלקים העקרים יותר של הכרם.

האזורים בהם מתמקד הפורטפוליו הראשוני של אלדד ושותפו למזימה איגי אלוני הם קאמפטאל וקרמשטאל. שני עמקים בהם זורמים נהרות הנשפכים ומתמזגים אל תוך עמק הוואכאו המפורסם בו זורם נהר הדנובה. בית נוסף מאזור אנונימי אף יותר, ואגראם שמו, שוכן דרום מזרחית לאזורים אלו ומשלים את הרשימה המרשימה.

קאמפטאל


קרמשטאל


ואגראם

בניגוד לעמק הוואכאו בו השכילו להתאגד יצרני האזור מיד לאחר סקנדל הרעלת היין המפורסמת של 1985 (נמצאו תוספים של גליקול במספר יינות שגרמו למוות של כמה אנשים ולפגיעה אנושה במוניטין והמסחריות של היינות האוסטרים), בעמקים המזרחיים חרקו גלגלי השיניים אט-אט ורק בתחילת שנות ה 2000 הבינו את גודל הפער התודעתי שפתחו עליהם יצרני הוואכאו בפחות מ 15 שנים. מכיוון שהמיצוב הנוכחי של אוסטריה כיצרנית יינות איכות לא עומד עדיין בקנה אחד מול העלית של אירופה יכלו היבואנים הטריים להרשות לעצמם סלקציה קפדנית ורשימת יקבים הכוללת את הקרם דלה קרם של האזורים המדוברים.

השכנים הטובים שלוס גובלסבורג והירש מהקאמפטאל. סולומון אונדהוף וברגר מעמק הקרמשטאל, והכוכב העולה של אוסטריה, אקר מהואגראם.

*****

מטעימת עומק של היקבים המדוברים משתקפת תמונה מעניינת של הפורטפוליו החדש:

אקר, הבית היחיד מאזור ואגראם מייצר יינות זמינים מאוד המתמקדים בספקטרום הפירותי של היין. ה'לנדויין', יין הכניסה שלו פשוט למדי וקר ביחס לשאר יינות היקב אך קל מאוד לשתיה. יינות הכרם היחידני כמו גם היינות האזוריים מורכבים יותר, שופעים יותר ומפגינים אישיות רבה ומחירים צנועים. בעיקר התחבב עליי ה'מורדטאל' (עמק המוות) בעל מרקם ונפח עוצמתיים, רוחב ונדיבות.

"פשוט למדי… וקל מאד לשתיה"

מאזור קאמפטאל הצליחו היבואנים לדוג שניים, שלוס גובלסבורג והירש.
בית הירש מפורסם על חלקו במהפכת פקקי ההברגה בתעשייה האוסטרית ובעולם כולו. היינות של הירש מודרניים ונקיים מאוד, בעלי מיצוי נמוך ומסוגננים. ברמת הבסיס היין קל מאוד לשתיה, בעל ארומות קלות בלבד ותיבול נעים. יינות הכרמים המפורסמים של דרום הקאמפטאל מפגינים תיבול אינטנסיבי וגזרה הדוקה למדי.

"בעל ארומות קלות בלבד ותיבול נעים"

עוד הירש הינו כוכב צעיר ועולה בשמי אוסטריה נדמה כי שלוס גובלסבורג תמיד היה שם. אחד הבתים ההיסטוריים של אוסטריה שנרכש לאחרונה ע"י איש עסקים מקומי שהפיח בו רוח חיים מיידית והקפיצו בחזרה אל הטופ של תעשיית היין האוסטרית. יינות היקב מסורתיים מאוד, רכים, בעלי מתיקות גבוהה ביחס לנורמה "האוסטרו-מודרנית" ואפילו עוברים הליכי יישון והתבגרות ממושכים יחסית. כחובב ותיק של יינות היקב קשה לי שלא להמליץ על כל אחד מהם בכל רמות המחיר. יין הכניסה של היקב, היין האזורי מפגין את סגנון היקב נאמנה עם נפח ורוחב שאינם ניכרים ביינות אוסטרים מסיווגו. יינות הכרמים מפגינים נפלא את השוני שבין החלקות השונות: 'רנר' מפגין תיבול ואיפוק יחסי בעוד 'לאם' ו'גרוב' מפגינים את השפע והרוך הצפונים בכרם הליגנשטיין המפורסם של הכפר זובינג.

"מפגין את השפע והרוך הצפונים בכרם הליגנשטיין המפורסם של הכפר זובינג"

מהקרמשטאל הם הטיסו אלינו את יינות היקבים סולומון אונדהוף וברגר.
גם כאן הבדלים ניכרים בין סגנון הייננות של היקבים: ברגר מייצר יינות שופעים ומלאים למדי, בעלי מתקתקות אלכוהולית קלה ואגרסיביות יחסית שיתאימו מאוד לליווי של ארוחות מלאות ומגוונות.

"יינות שופעים ומלאים למדי, בעלי מתקתקות אלכוהולית קלה ואגרסיביות יחסית"

סולומון אונדהוף לעומתו, עוד בית בעל מורשת אוסטרית עשירה מתמחה בייננות מעט יותר מדוייקת ויינותיו משלבים תיבול ופירותיות נהדרים. אציין את הריזלינג 'שטיינר קוגל' כאחד מיינות הריזלינג המרשימים שטעמתי לאחרונה (בטח בהתחשב במחירו, 199 ש"ח). ריזלינג בעל אופי, מתובל ופרחוני כאחד, עוצמתי, מלא ויבש. יין נהדר שאני מאמין כי יכבוש במהרה תפריטי מסעדות רבות באזור המרכז.

"אחד מיינות הריזלינג המרשימים שטעמתי לאחרונה"

שורה תחתונה
בארץ, בזירה רווית מותגים ונטולת הסברה מסודרת ושיווק חינוכי לא יהיה קל להפיץ את בשורת הגרונר. כל שוק בינלאומי בו הצליח הגרונר לחדור אל תוך המיינסטרים הדבר נעשה בהסברה ע"י אנשי מכירות יעודיים וסומליירים מקומיים. מכיוון שהשוק המקומי אינו רווי באלו או באלו, צפויים לו מספר קשיים בבדיקת הדרכונים, אך באם יצלח את המשימה אין כמעט ספק בליבי כי הגרונר האוסטרי יהפוך ללהיט הבא. אולי של קיץ 2012?
אינני יודע לנבא את העתיד. מה שכן אפשר לומר הוא שהפלישה החלה! האוסטרים הגיעו במטרה לשנות את הרגלי הצריכה שלנו.

*גילוי נאות: הכותב חבר של אלדד לוי, יבואן קולגה/מתחרה, שחולק מחסן משותף עם נשוא הכתבה.