ריח של רגשות אשם

אם נגרד רק קצת את פני השטח הרי שאני עצלה כמו תרנגולת שמנה אבל יחד עם זאת העצלנות היא פריבילגיה שאני אף פעם לא מרשה לעצמי. זה קצת כמו להיות בדיאטה כל החיים, אבל זה נושא לדיון במסגרות אחרות…

בכל מקרה, לא לרצות לקום בבוקר זה דבר אחד, אבל עצלות החושים היא היא האויב האמיתי!! אל לו, ליינן השאפתן, לפספס בדל תחושה. חלילה לו לסגור חלון ולהדליק מזגן שמא ייצור לעצמו ולו לרגע בועה מנותקת… כל צליל ומראה, כל טעם וריח הינם צידה לדרך, כלים בארגז הכלים המפורסם (אם כבר מדברים, איפה הארגז הזה?! חילקו אותו ביום הראשון כשלא הייתי? אולי הוא במחסן? יחד עם ערכת המגן ותעודת הבגרות?). בקיצור, גזרתי על עצמי חיים שלמים של עבודת פרך. אלליי!! לו רק הייתי מאותם קהי חושים שמחליקים את דרכם בעולם הזה ללא בדל של דאגה…

אני בגינה, שותה קפה של בוקר. ערב רב של ריחות מקיף אותי: קפה, טוב, זה ברור, אבל גם פה שורה שלמה של דקויות. הכלב של השכן ביקר פה והשאיר ערימה למזכרת, הריח של היערה כבר לא חזק כשהיה, הד של שריפת קוצים מאתמול ו.. שכחתי לכבות את התנור! הפיתה נשרפת!!!

נסיעה ארוכה לעבודה. כן סגרתי את החלון, כן הדלקתי מזגן וכן הרגשתי אשמה על כך. כדי לכפר על חטא העצלות שמעתי מוזיקה בפול ווליום וניסיתי להתחבר לתנודות של עור התוף שלי…

הגעתי ליקב. בום!!! פריחת הגפנים!! איזה ריח. אם יש ריח יפה אחד בעולם הזה, זה הוא! יש בחנייה של היקב מעין מסדרון שבו נושאת הרוח את החומר הענוג הזה היישר לנקודה מסוימת. אני עומדת שם דקה, לא יכולה להתנתק. חיוך גדול כבר ילווה אותי היום, זה ברור. כל שאר ההולכים על שתיים לא מרגישים אותו בכלל. אני לא יודעת אם אני מרחמת עליהם או כועסת עליהם… גם את זה אצטרך לבדוק.

מה שנקרא, לכל רגע בחיים יש ריח. עד כדי כך שגם גיבשתי לי גלגל ריחות אישי, אלא שבמקום לנסות להצמיד שם עצם מוחשי לכל ריח הלכתי על שם עצם מופשט:

ריח של אלימות? ריח חזק במיוחד של אפטר שייב. כוחני, פולשני ושתלטני. אני כאן! מכריז המורח! מתחת לאף, ישר לפנים!!

ריח של בן החמש כשאני מעירה אותו בבוקר. לנצח יהיה זה ריח של רגשות אשם על כך שאני קורעת אותו מהחלום. עוד כמה דקות הוא מתחנן… בסדר…

ריח של געגועים? סיר של גפילטע פיש

ריח של תקווה? בצל מטוגן וגם קומפוסט

ריח של ייאוש? מקדונלד'ס! וגם עץ ריח באוטו. למה הם לא מבינים??!!

ריח של רחמים עצמיים? פופקורן. בציר – אני מגיעה הביתה אחרי 18 שעות עבודה. לא בטוחה אם אני יותר עייפה או יותר רעבה ולכן ליתר בטחון הולכת על פופקורן. זה מהיר, מזין ולא מבזבז שעות שינה.

ריח של פחד? מקלט. למי שלא חווה זה כמו TCA רק טיפה פחות מפחיד

ריח של מנוחה? בירה!