רקנאטי בראיון אישי

עשר שנים עברו מאז הוקם יקב רקנאטי ויצאתי לשוחח עם לני רקנאטי, בעל השליטה ביקב. למדתי ממנו על החלום ועל ההצלחה, על סוגיות כלכליות ובירוקרטיות ועל הרצון והכוונות לעבור להרי ירושלים. רקנאטי מדבר בסיפוק על מה שנעשה, בתקווה על העתיד, ובמילים נוקבות על תחרות לא הוגנת, ועל הצורך, למען היצוא, לאחד שורות עם יקבים אחרים. בסך הכל הוא קצת מתלונן וקצת בא בטענות, אבל בעיקר שמח בחלקו וגאה בהישגים.

הנה הראיון המלא…

ש – עשר שנים…
ת – נכון, עבר מהר.

ש – אני זוכר כשקמתם הייתם באזז כזה…
ת – היינו ולדעתי אנחנו עדיין. נדמה שהיינו פה תמיד, כל מי שחובב יין יודע מי אנחנו. אנחנו יקב שמייצר קרוב למיליון בקבוקים ולא איזה בוטיק קטנטן שאף אחד כמעט לא שמע עליו. אנחנו מייצאים כרבע מהייצור שלנו לעשרות מדינות, אנחנו זוכים בפרסים ומדליות בכל שנה.

ש – מיום שיצאתם עם היין הראשון יש לי תחושה שכולם ידעו והתייחסו אלכם קצת אחרת מאשר לאחרים, השם עושה את זה?
ת – תראה הייתה ציפייה גדולה בגלל השם. זה תרם – זה היה שם ידוע, יותר קל לפתח מותג כשהשם כבר ידוע מאשר שם עלום, זה ברור אבל זה לא מספיק. היינו צריכים לתת תמורה נאותה למחיר. אתה לא יכול למכור משהו לא איכותי, השם מחייב. ואני חושב שעשינו את זה. אפילו המבקרים הבינלאומיים, כמו פרקר נתנו לנו ציון 90 על הספיישל רזרב. שם אתה נמדד – זה ציון אבסולוטי, זה לא יחסית ליינות ישראלים אחרים, זה יחסית למה שקורה בעולם וזו המחמאה הגדולה ביותר לדעתי.

ש – למה יקב? למה היית צריך את הדבר הזה?
ת – זה הדבר הכי מדהים בעולם. אם אתה אוהב את זה זה הדבר הכי מדהים בעולם. זו חוויה אדירה. זה צריך לבוא מאהבה, זה בטוח. זה לא עסק כמו כל עסק אחר ותמיד היה לי חלום להקים יקב בארץ. יקב ישראלי, שמייצר יין מאוד איכותי, במחירים סבירים ונגישות לצרכן ואני חושב שהצלחנו בזה.

ש – זה עסק בכלל?
ת – היום זה עסק, עסק שמוכר ומרוויח. אבל אתה לא עושה את זה בשביל הכסף. זה לא משהו שנותן תשואה יותר מדי גבוהה להשקעה, כי זה מצריך הרבה הון חוזר, הרבה השקעות בציוד, מיכלים וחביות וכל מיני ציודים אחרים. אל תשכח שהמלאי פה שוכב שנים. מה שאתה מייצר אתה מוכר רק עוד שנתיים שלוש. כשאתה צומח זה דורש יותר ויותר כסף אבל לא עושים את זה בשביל הביזנס. יש עסקים יותר קלים, יותר טובים. אבל מבחינת הנאה למי שאוהב את זה אין כמו העסק הזה.

ש – מה הרווח השולי שאתה באופן אישי מפיק, שהוא לא בכסף? זה תחביב בשבילך?
ת – היקב מרוויח כסף אבל אני לא חי מזה. קודם כל אנחנו לא מושכים רווחים. משקיעים חזרה את כל מה שהיקב מרוויח. ההנאה היא בזה שמתחלקים עם חברים, זה תמיד נושא לשיחה, אנשים תמיד אוהבים לדבר על יין, זה פשוט – כל מה שמסביב לזה מביא הנאה.

ש – במה באה לידי ביטוי ההנאה שלך, הרי אתה לא מנהל את היקב ואתה לא עושה שם את היין – מה הכיף?
ת – תראה, הכיף הוא להיות מעורב בעשייה. אני מאוד מעורב. אני נמצא שם, מדבר עם האנשים על בסיס יומי, למשל מחר אני אהיה שם לצורך טעימות. זה להסתובב בארץ, לראות את הכרמים, לפגוש את הכורמים, פשוט – להיות מעורב בעשייה ולהגשים חלום. קצת חזון, קצת ציונות, זה להקים משהו בארץ, שמחובר לאדמה מחובר לשורשים. משהו שאני מקווה יהיה פה לדורות.

ש- איך זה התחיל?
ת – זה משהו שרציתי לעשות תמיד. עוד בבית הורי ייצרו יין מענבים שהיו לנו בגינה ואני אוסף יינות מכל העולם. לפני עשר שנים הייתה הזדמנות עם עוד חבר ועוד אנשים שהיה להם חלום דומה. נפגשנו והחלטנו לעשות את זה. הם בינתיים כולם פרשו, קניתי את כולם, לא היה להם אורך רוח. כנראה שהם חשבו שזה עסק קל, עסק שאפשר להרוויח ממנו מהר מאוד אבל זה לא כך. היום אני ביחד עם אורי שקד שהוא גם המפיץ שלנו וכמו שאומרים השאר היסטוריה.

ש – אפרופו אורי שקד, זה נוח שיש לך מפיץ חלק ממך כי למכור זה כנראה אפילו יותר קשה מלעשות יין?
ת – אין ספק. אורי שותף וחבר ואני חושב שיש לו אותה תשוקה ליקב שיש לי ואנחנו רואים עין בעין. אין ספק שיש לו עניין גדול שהיקב יצליח ואתה צודק, חשובה מאוד רשת ההפצה אבל כמובן שאתה צריך מוצר טוב. אם יש לך מוצר טוב וגם רשת הפצה אז יש לך סיכוי טוב להצליח.

ש – מה הפילוסופיה של היקב?
ת – הפילוסופיה שלנו זה לייצר יין מאוד איכותי, יין ארץ ישראלי, יין שנותן ביטוי לטבע לקרקע למזג האוויר כאן. יין שהיינן משתלב עם מה שהטבע נותן ולמכור את זה במחירים נוחים נגישים לכל אחד.

ש – חוץ מעניין המחירים זה נכון לכל היקבים ועניין המחירים נכון לרוב היקבים. כולם מדברים על מחירים נוחים אבל בודאי כולם מדברים על האדמה ועל הישראליות, טבע וכד'. מה מיחד אתכם? מה מאפיין אתכם? מה שלכם ולא של אף אחד אחר?
ת – אני חושב שאנחנו כן נותנים ביטוי לישראליות. אנחנו מפתחים ומנסים לחדש. למשל יצאנו עם הפטיט סירה זינפנדל, זה בלנד שלאף אחד אין. יין מאוד ישראלי. שילוב שהייננים שלנו עשו, משהו שמאוד מתאים לחיך ולתנאי הגידול בארץ. יש לנו בדרך זנים שמאוד מתאימים לאקלים פה, זנים נוספים שנצא איתם, אחד במהלך השנה, אחרים בשנה הבאה. אני חושב שמי שטועם את היינות שלנו רואה שיש בהם משהו שונה, משהו שהוא מאוד מקומי, צריך לטעום בשביל להבין. אני חושב שאנחנו שונים מאחרים. לא מנסים לחקות עולם חדש או סגנון אחר אנחנו מנסים למקסם את מה שיש פה.

ש – אשאל טיפה אחרת – מה אתה אומר לייננים שלך?
ת – תעשו הכי טוב שאתם יודעים תוך כדי התחשבות בטבע. אל תנסו לחקות יינות ממדינות אחרות תמקסמו את התכונות ואת הטוב שיש בענבים בארץ.

ש – חלק מחוויית היין ומחוויית היקב זה שהו שיושב בלב הכרמים, בלב הטבע. אזור התעשייה בעמק חפר זה לא בדיוק הדבר הזה, למה אתם שם?
ת – אני אגיד לך למה. אנחנו שם, כי יקב מעל גודל מסוים נחשב לתעשייה. אני לא יודע למה, רק בארץ זה קיים. בכל העולם יש תרבות יין ויקבים זה גורם תיירותי שנמצא באזורים חקלאים באזורים פסטורליים. תראה בצרפת, באיטליה, בארצות הברית, באוסטרליה, בצ'ילה, בספרד, בכל מקום. רק בארץ משום מה הכל מסובך. יקב מעל גודל מסוים אתה חייב להקים באזור תעשייה. אז זה מראש מגביל אותך. אתה לא יכול להקים יקב באמצע כרמים, שזה חלם ממדרגה ראשונה. זה לא ענף מזהם, זה בסך הכל עיבוד של מוצר חקלאי, מושך תיירות, מושך אנשים לראות את הארץ. אני פשוט לא מבין את זה. אנחנו כרגע מאוד רוצים לעבור לאזור כזה. אנחנו במשא ומתן עם מושב בהרי ירושלים לגבי חלקת קרקע מסוימת ואני מקווה שנוכל לעבור לשם. זה אזור מאוד יפה, עם נוף, עם אויר טוב, נוכל לטעת כרמים באזור – כמו שצריך.

ש – אז מה אתה צופה לעשר השנים הבאות?
ת – אני צופה שאנחנו נעבור למקום פסטורלי ומתאים ליקב, אני צופה שנמשיך לגדול ולהתפתח ונהפוך ליקב מוביל בארץ ואני צופה שאנחנו נפרוץ למדינות נוספות ונתרחב במדינות שאנחנו קיימים בהן.

ש – אתה מדבר על מדינות, דבר אתי קצת על יצוא. ליין הישראלי יש עתיד על המדפים במקומות אחרים בעולם?
ת – יש לו עתיד רק אם היקבים בארץ והמדינה ירתמו למאמץ מרוכז כדי לשפר את התדמית של מדינת ישראל בתחום הזה. אם כל יקב הולך בנפרד זה לא יקרה – זה מתחיל בתדמית של מדינה בתחום היין. כמו שעשו האוסטרלים והניו זילנדים. היה שם מאמץ מרוכז לעבוד על התדמית. אתה רואה את זה בולט בתערוכות גדולות של יין. אתה רואה ביתנים של מדינות. אצלנו היקבים לא משתפים פעולה, יש חוסר פרגון, כל אחד חושב שהוא יודע יותר טוב. כל אחד חושב מה יצא לשני מזה אם נלך ביחד. זה פשוט טמטום מאין כמותו – צרות עין וטמטום, אין לי מילה אחרת להגיד. ניסינו, היה ניסיון להקים איזה מאגד כדי לקדם את התדמית בארצות הברית וחלק מהיקבים הגדולים התנגדו כי אמרו – היקבים הקטנים ירוויחו מזה. הם פשוט לא מבינים שהשוק הוא בעולם, לא בארץ, מה יש פה ששה שבעה מליון תושבים ששליש מהם לפחות לא שותים יין מכל מיני סיבות. אבל כולם נלחמים פה מלחמת חרמה ועושים דברים לא שפויים במקום לצאת החוצה ולנסות למכור יין ולשפר את התדמית של ישראל ואז השמים הם הגבול. אבל זה לא קורה בגלל היקבים הגדולים, אני אומר לך, אנחנו מאוד רצינו ומיום שהקמנו את היקב אני אומר את זה. אבל אין עם מי לדבר.

ש – תגדלו, תהיו גדולים ותובילו את השוק…
ת – אבל אתה יודע זה מאמץ גדול זה לא יקב בודד שיכול לעשות את זה. זה צריך לבוא עם עזרה מהמדינה. היה רצון, היה תקציב של המדינה לעזור, פשוט היקבים הגדולים הפילו את זה.

ש – מה לא שאלתי ואתה רוצה להגיד לי?
ת – אולי עוד דבר אחד לגבי הענף. יש בארץ מעל מאתיים יקבים, הרוב זה חבית שתיים, איזה משהו בגראז' – לא משהו מסחרי. זה נהדר וזה מועיל לתעשייה. זה משפר את האיכויות.

ש – אתה מדבר על יקבי גראז' ויקבי בוטיק קטנים?
ת – כן אנשים שמעורבים בזה משתפרים באיכויות, שותים יין, זה מגדיל את מעגל המעורבים בענף. הצריכה בארץ לא גדלה במיוחד בשנים האחרונות אבל אני חושב שהאיכות השתפרה. אנשים שותים יינות יותר איכותיים. היום הם יותר בררנים. אי אפשר למכור להם זבל כמו שמכרו להם כל השנים. הדבר היחידי שחבל זה שהיקבים בארץ נלחמים בצורה מכוערת, פשוט מכוערת, עושים דברים לא שפויים כלכלית, רק בשביל למכור וזה פוגע בתדמית…

ש – מה למשל? אתה מדבר באופן כללי…
ת – כל מיני, הולכים למסעדות מציעים להם סכומים בדיוניים בשביל שייקחו את היין שלהם. רוצים בלעדיות, שזה לא מתאים לא למסעדה ולא ליקב. מה זה בלעדיות? יין זה לא קוקה קולה שאתה שותה, או קולה קולה או פפסי. אנשים רוצים מגוון, רוצים לראות כמה יינות ישראלים בתפריט. עושים כל מיני מבצעים לא שפויים, בעיקר בתקופת החגים, שאי אפשר להרוויח מהם כסף. אין מצב שאפשר להרוויח כסף.

ש – גם היינות שלכם נכנסים למבצעים.
ת – לא בצורה כזו בוטה, אנחנו מאוד מגבילים. אנחנו לא יורדים לרמה הזאת. ממש לא. קודם כל כי אנחנו רוצים להרוויח, אנחנו לא עושים דברים לא רווחיים. דבר שני – אני חושב שתדמית זה משהו שאתה בונה לטווח ארוך ואתה יכול לקלקל תדמית בקלות ואנחנו לא משתתפים בדברים האלה. לפעמים יש תחרות שהיא לא הוגנת. מה זה לא הוגנת? שהיא לא שפויה שאתה יורה לעצמך ברגל. אתה גורם נזק למישהו אחר וגם יורה לעצמך ברגל. זה האגו של האנשים פה, שלפעמים קצת משבש את השכל.

ש – אבל לכולנו יש אגו . יין ואגו די הולך ביחד…
ת- לא. לדעתי לא!

ש – אין לך אגו?
ת – לא! מה זה אין לי אגו? אני רוצה להצליח ואני רוצה שהיין שלי יהיה בכל מקום ויימכר בכל מקום ושכולם ישתו אותו, אבל אני גם מפרגן לאחרים. גם במסעדות אני שותה יינות של אחרים. אני רואה בעלי יקבים אחרים כקולגות ולא כמתחרים ולדעתי אם כולם ינקטו בגישה הזו לכולם יהיה יותר טוב בסוף. לא כמו שהיום נלחמים מלחמת חורמה, מבזבזים סכומים דמיוניים, חלק מהיקבים, על פשוט שיגעון, שנובע מתוך אגו.

ש – באיזה יין אתה הכי גאה מתוך היינות שלכם ואיזה יין באופן אישי הכי אהבת?
ת – תשמע אני גאה בכל היינות שלנו, אתה יודע, יש לנו ארבע סדרות, לכל סדרה יש את המקום שלה.

ש – אני מכיר את התשובה הזו. זה כמו שקשה לבחור בין הילדים. אם ישאלו אותי מה מבין היינות של רקנאטי אני אוהב אני אדע להגיד לך שאני מאוד אוהב את הפטיט סירה זינפנדל כי הוא מיוחד, את היסמין האדום כי הוא תמורה טובה מאוד לכסף ואת הסוביניון בלאן הפירותי הצעיר היפה והרענן. כך שלי קל מאוד לענות על זה. אני מבין שלך זה אולי קצת יותר קשה כי כשאתה אומר אחד אתה לא אומר אחר ובכל זאת אני רוצה ממך משפט בעניין.
ת – האמת שקשה לי לומר לך. ברור לי שהיין הטוב ביותר שלנו זה הספיישל רזרב. אין ספק, אם אני הולך לפי איכות הענבים וההשקעה ביין – זה הספיישל רזרב, אבל הרוזה מדהים, הפטיט סירה זינפנדל הוא מאוד מיוחד, אני אוהב מאוד את השירז – אבל אני באמת אוהב את כולם. אני שותה את כולם.

ש – אתה שותה גם את היסמין?
ת – כן בהחלט. זה יין כיפי, יין מאוד נעים. הלבן מאוד פירותי ונעים וקליל, והאדום תמורה מדהימה לכסף.

ש – אז מה הכותרת שאתה היית אומר עכשיו אחרי עשר שנים? מה הדבר המשמעותי ביותר שאתה רוצה להגיד לי?
ת – אני חושב ששמנו את חותמנו על ענף היין בישראל. אנחנו נלך ונגדל, נלך ונשתכלל נלך ונשתפר ועוד עשר שנים – כולם ידעו מי זה יקבי רקנאטי.

ש – אתה חושב שהיום לא יודעים?
ת – גם היום יודעים אבל ידעו יותר טוב.

ש – אז זהו בעצם. תודה.
ת – תודה לך.