But first Bordeaux
"מדוע צריך ללמוד לנגן את מוצארט ובטהובן לפני שמנגנים ג'ז?" שאלתי את ידידי הטוב, איש המוזיקה והדבורים, ישי שטקלר.
"בהכרות עם יצירות המופת הקלאסיות לומדים טכניקות, היסטוריה, סגנונות ודרכי הבעה שונים. מבלי להכיר את יצירות המופת של המלחינים הגדולים לא נחשפים למבנים צורניים גדולים, לתזמור עשיר, למהלכים הרמוניים פורצי דרך שהפכו לקלאסיקות.
"ג'ז בנוי על אלתור, מבע אישי. ככל שעולם הפנימי יהיה עשיר יותר, ככל שנחשפים ליצירות מופת של מוסיקאים שקדמו לך, המבע יהיה עשיר, מרתק ומנומק יותר."
כשמשווים בין תפריטי יינות במסעדות ב150 השנים האחרונות, אפשר לומר, שעולם היין לא השתנה הרבה ב 140 השנים הראשונות. השינוי שאנחנו רואים בתפריטים בעשר השנים האחרונות הוא אדיר. אזורי יין חדשים קופצים לקדמת הבמה בעוד אזורי יין קלאסיים נשכחים מאחור. בורדו, אזור יין ענק מבחינה גאוגרפית, כנראה אזור היין הקלאסי הנשכח ביותר בתפריטי היין ברחבי העולם.
מצד אחד השינוי מייצר עניין רב, מכניס לתוך עולם היין קהל נוסף וגורם לשינוי בטעם המומחים לבסיס האסתטי של יין. מצד שני, חובבי היין החדשים אינם נחשפים ליינות קלאסיים רבים ומפתחים טעם אישי ללא נקודות ייחוס חשובות.
אז למה לנו להכיר את יינות פוייאק וסנט אמיליון לפני שאנחנו מתמסרים לקסינומברו נפלא ממקדוניה הצפונית?
ישי צודק, רצוי להכיר את הקלאסיקות לפני שמתמחים ביינות ג'ז. אבל הסיבה האמיתית היא שכיום יינות בורדו מהנים מאוד. הם לעולם לא היו טובים יותר.
