SANTA DUC
על האדם, הטבע וטבע האדם
הדבורים של סבלה
אחר הצהרים, כשהחום מתחיל להרפות מעט, אני מתקלח, שם את הבושם החדש שלי (Voleur de Roses) ויורד לפאטיו של Les Abeilles. אני לוקח עיתון בקבלה, יושב לי על כיסא הקש בצל עץ הדולב הענק ומבקש מיוהנס, הבעלים, כוס Beaumes de Venise קר. זה מרגיש כמו איזה סרט אני חושב. לעזאזל! אם רק הייתי טורח ורואה יותר סרטים, אולי הייתי מבין באיזה סרט אני מרגיש שאני עכשיו. נו, מילא. בערב, עדיין בפאטיו, לאחר קלמרים וכוס Sablet לבן, אני מזמין ארנבת מה- Ardeche וחצי בקבוק Gigondas 2002 של Domaine Santa Duc. היין, שהיה טעים בטירוף, פשוט מפיל אותי מהכיסא. תרתי משמע.
למחרת בבוקר, עם כאב ראש מפוצץ ובדרך לאיחור לפגישה ב Clos de Papes, אני מבטיח לעצמי שלשה דברים: 1. שאחזור שוב למלון המקסים של יוהנס. 2. שאבקר יום אחד ב Domaine Santa Duc. 3. שלעולם לא אשתה שוב כ"כ הרבה יין.
והנה כעבור שנתיים אני מוצא עצמי שוב באותו אזור, מנסה לקיים את הבטחותיי לעצמי. את שתי ההבטחות הראשונות קיימתי יפה, את השלישית הפרתי בבוטות. שוב.
בחצרו של הינשוף המזמר
אנו פוגשים באיב גרה (Yves Gras) בכניסה ל Santa Duc ואתו עוד שלשה אורחים צעירים. החברה הצעירים – ללא ספק מתעשיית היין הצרפתית – גומעים את הצהרותיו ההחלטיות של איב בשקיקה. איב מדבר הרבה תוך שחרורי אויר תיאטרליים אופייניים מפיו. הוא מרבה להשמיץ גישות מודרניות טכנוקרטיות ששואפות לשליטה מוגזמת בתהליכים. הוא אנטי-ממסדי ואלטרנטיבי. איב גרה מדבר הרבה ויש משהו מעט מוזר באפן בו הוא מנתק את כפות רגליו מהקרקע בזמן הליכתו. יש להט אידיאולוגי לדבריו אך אינני משתכנע מהי האידיאולוגיה הזו והאם היא האידיאולוגיה שלו.
מיהו איב גרה? איך הוא קשור לחוויה שעברתי עם ארנבת בצל הדולב בדבורים של סבלה?
אני תוהה. טוב, אבל לשם כך אני כאן, לא?
טרואר וחלוקים לבנים
אנו ממשיכים פנימה ומגלים יקב נקי ומודרני ושורת מכלי נירוסטה שטופי אור שמש. הצהרותיו של איב ממשיכות לתכוונן שוב ושוב לגישת "תן לדברים לקרות" ו "הטרואר צריך לדבר". אנחנו מעט מבולבלים. לא שיש חס וחלילה סתירה בין ניקיון וטרואר אך בכל זאת – מזדחלת עלינו תחושת חוסר קוהרנטיות קלה.
טועמים ג'יגונדס 2006 מאחד המכלים, יין בן חודשיים. וואו! נוזל סגול-שחור "A l'Ausralien", נקי נקי נקי, פירותי, מרוכז ואלכוהולי.
כמה אלכוהולי? תוהה אחד האורחים.
15.32! שולף איב ללא היסוס.
?!?!
אני וגבי פוזלים זה לעבר זה תוך כיווץ גבין והרמת גבה. ולא לגבי גובה האלכוהול אנו תמהים כי אם על רמת הדיוק של איב. לא 15% וגם לא 15.3%. 15.32%!
איב מזהה את התמיהה שלנו ואת התפעלותם של הצעירים המקומיים ומבהיר מייד בנונשלנטיות כי רק במקרה הוא זוכר את המספר בדיוק גדול כל כך אולם במשך הדקות הבאות הוא פולט שוב ושוב פרטים טכניים ומספרים שונים ברמות דיוק שגם בימי הטובים בלימודים בקושי ידעתי. מה עובר על האיש?
אנחנו מעט מבולבלים.
בגן החיות
איב מוביל אותנו בהליכתו התמוהה אל מרתף החביות.
במרתף אני שם לב שהוא מקפיד לבחור מכל סוג יין את החביות הנכונות לטעימה. היינות כבר אינם נקיים כפי שהיו. אנחנו כבר לא אוסטרליה. בחיפושי אחר אסוסיאציות אני נוטש את המעבדה והחלוקים הלבנים ומוצא עצמי בגן החיות הישן של תל אביב משוטט בין הכלובים. מה קרה ליין בדרכו מחדר מכלי הנירוסטה שטוף האור אל המרתף הטחוב והחשוך? מוזר.
עולים לחדר הטעימות ומתיישבים לשולחן. בשלב הזה, ברוב הביקורים על כל פנים, כבר מתחילה להציף אותי נינוחות מסוימת הנובעת מתחושה הולכת וגוברת של קוהרנטיות והבנה, ואולם הפעם זה ממש לא כך. אני מוצא עצמי חש יותר ויותר מנותק, מבולבל ולא שייך. אנחנו טועמים יינות מבוקבקים ישנים יותר אך המצב לא משתפר, שוב היינות לא משרים עלי לא נועם חושני ולא סיפוק מחשבתי. קצת מסריחים, קצת לא ברורים, עם טאנינים לא סימפטיים, בקיצור – לא מה שזכרתי מהחצי בקבוק 2002. מוזר.
אומרים שלום
נפרדנו מאיב ואורחיו ויצאנו מהיקב חזרה לכיוון הרכב. זו כבר הפגישה השנייה שלנו היום ויש עוד שתיים לפנינו, כדאי שנמהר. לא שבעתי הרבה נחת לצערי. חבל, דווקא זכרתי את היין לטובה. אז מה קרה? אולי היינות השתנו? אולי אני השתניתי? אולי בלי הארנבת זה לא זה? אולי הסיטואציה הרסה את החוויה? מוזר. אין ספק שחווית ביקור ביקב ומפגש עם היינן/בעלים יכולה להיות חוויה מורכבת ובלתי צפויה לפחות כמו המפגש עם היין עצמו. לפעמים היא מפתיעה לטובה ומספקת מקור השראה לשנים ולפעמים היא עד כדי כך גרועה שהיא נוטעת בך תשוקה עזה להחליף מקצוע. לפעמים היינן נדמה כאנטיתזה מושלמת של היין שלו ולפעמים חד הם. לפעמים החוויה היא סתמית ומשמימה ולפעמים היא פשוט מותירה אותך מבולבל.
http://www.abeilles-sablet.com/gb/index.asp
http://www.artisanparfumeur.com/
http://www.santaduc.fr/english/index.html