Sud est – תמונת מצב

דרום צרפת כך נראה (וכמו שכבר ציינתי בעבר לא מעט פעמים) היא החזית האחרונה של עולם היין הצרפתי מול השוק הגלובלי. באופן משמעותי, כמות פחותה של מידע מגיעה מפי מעצבי דעת קהל על דרום צרפת מאשר על האזורים הקלאסיים שלה.
חשבתי שיהיה מעניין להביא תמונת מצב, התרשמות אישית שלי על המתרחש במחוזות דרומיים שכוחי אל כלאנגדוק והרוסיון. שבועיים של סיורים בתחילת נובמבר 2009 ושיחות עם המקומיים (ייננים, תושבים, בעלי יחידות אירוח…) סיפקו את ההשראה והמח הפרנואידי שלי השלים את החסר.

באניולס/קוליור:
באניולס וקוליור הינם שמות נרדפים. אלו הם אזורי היין הדרומיים ביותר בצרפת. שרשרת הרי הפירנאים הנשקפים היטב כמעט מכל נקודה באזור הם הגבול הטבעי בין צרפת, אנדורה וספרד. זהו אזור כפרי המסתמך כלכלית בעיקר על התיירות של חודשי הקיץ ועל הדגה המקומית. חופי באניולס הם אתר פופולארי מאוד לתושבי צפון צרפת העשירה והמתועשת להעביר את חופשת חודש אוגוסט. עבודת הכרמים המקומיים אינה עניין של מה בכך. הכרמים הנטועים על מדרונות צפחה שחורה לאורך רצועת החוף ובין העמקים הם מן הכרמים הקשים ביותר לעיבוד בכל רחבי צרפת והעולם כולו. רוב הכרמים ניטעו בתחילת המאה ה 20 כך שתשתית לעבודה מכאנית בכרמים איננה קיימת. יותר מכך, חוקי האפלסיון אינם מאפשרים בציר ידני, והשילוב של עיבוד הגפנים הבוגרות לטובת נטיעות חדשות ואיבוד סיווג ה AOC אינו בא בחשבון כל עוד ברצון המקומיים להשיג מחירים סבירים עבור היינות שלהם.
המודרניזציה מחלחלת לאט מאוד לאזור באניולס. נראה כאילו הזמן עמד פה מלכת. המקומיים מתקשים לקבל משקיעים זרים והדבר איננו מעודד את בעלי הממון לפקוד את האזור: תודעה נמוכה בשוק הגלובלי, קושי בהפקת יין ואי שיתוף פעולה מן המקומיים הם "שילוב מנצח" . אנדי קוק, סוחר יין בריטי לשעבר ויינן בהכשרתו שהתאהב בפסטורליות (ובקיץ הארוך) הינו תושב האזור בשנים האחרונות. אנדי מספר על הקושי הרב של תעשיית היין המקומית: בשנים האחרונות קטן היבול באופן עקבי שנה אחר שנה עקב התחממות ומחסור במשקעים. בעיית המשקעים של שנות ה 2000 ידועה לכל. אנדי מספר לנו שהבעיה חריפה עוד יותר משידענו, שכן, ממש כמו בישראל, בשנים האחרונות מתרכזים המשקעים באזור במספר מועט של חודשים (נובמבר עד מרץ) והממוצע הרב שנתי של שנות ה 2000 באזור מגרד מלמטה את גבול 400 המ"מ (וזה עוד באזורים הרחוקים מן הים, שם כמות המשקעים כפולה מזו של הכרמים הדרומיים ביותר!). גפנים צעירות אינן עומדות ב "stress" ואין טעם לנטוע כרמים חדשים תחת תקנות ההשקיה הנוכחיות של האפלסיון. הניכור של באניולס וקוליור בשוק הגלובלי לעומת ההצלחה המסחררת של אזורי יין בעלי דמיון ממדינות אחרות (פריוראט הספרדית למשל) רק מחזק את טענת הכורמים והייננים המקומיים כי על הממשלה והמחוקק להושיט יד, לעזור ולמנף את אחד הטרוארים המיוחדים ביותר בצרפת שמעטים מודעים לקיומו!

עמק הרוסיון:
עמק הרוסיון הינו נוף פראי, רחב ידיים. זהו אחד הטרוארים המורכבים והמגוונים ביותר בצרפת כולה. בשנים האחרונות מתחילים החלוצים המקומיים לגרד את פני השטח מבחינת מיצוי הפוטנציאל המקומי. הייננות, כמו גם הזהות המקומית של עמק הרוסיון עדיין בחיתוליה. אם קיימת ביקורת על המגושמות של שיטת ה AOC הצרפתית וחוסר היכולת שלה להפשיט את פני הדברים עבור צרכן היין המודרני, כאן ההפך הוא הנכון: הרוסיון מתחלק ע"י ה AOC לשני חלקים: Cote de Roussillon וה Cote de Roussillon Village, האחרון הוא הבכיר מבין שני האזורים (כמובן שהמוגבלות לא נגמרת בחלוקה פשוטה זו: לדוגמא – אין אפלסיון ליין לבן יבש או רוזה בקוט דה רוסיון וילאז'. כל המעוניין ביין באחת מן הקטגוריות הללו יבקבק אותו תחת קטגוריית ה Vins de Pays המקומית או Vins de table).חלוקה זו שעל פני השטח הינה פשוטה למדי עושה עוול עצום לאזור יין הטומן בחיקו מגוון עצום של טרוארים. לא הייתי מרחיק לכת (למרות שאינני אובייקטיבי מידי) בטועני כי המקבילה הקרובה ביותר לעמק הרוסיון בצרפת הינה לא אחרת מבורגון!
מדהים לראות כיצד גפני קריניאן, גרנאש נואר אדומים, גפני מקבאו, גרנאש גרי/בלאן, וקריניאן בלאן לבנים הנטועים על שלל של אדמות ואקלימים שונים נותנים תוצאות מגוונות להפליא באזורים הרחוקים מרחק יריקה אחד מן השני. הייננים המקומיים משכילים לעיתים לנצל את חומר הגלם המדהים שבידיהם – חלק מן היינות הם לא פחות מעוצרי נשימה. גם במורכבותם וגם באסטטיקה שלהם (בד"כ עקב אכילס של יינות הדרום). למרות הקושי הרב בפרנסה מיין בהתחשב ביבולים המגוחכים של הגפנים הבוגרות והמחירים הנמוכים המוכתבים ע"י השוק, ההתלהבות הילדותית והאש בעיניים של הייננים המקומיים הינם מראה משובב נפש. הייננות המקומית מתחלקת לשלושה זרמים מרכזיים:
א. ייננים מודרניים: ייננים צעירים בעלי השכלה מודרנית או יעוץ מייננים בעלי ניסיון גלובלי עשיר (כגון מישל רולאן או פיליפ קאמבי) המייצרים יינות הדוניסטים, עשירים למכביר ומרוכזים.
ב. ייננים מודרניים אחרים: ייננים צעירים המכירים את הטרואר שלהם באופן יוצא דופן, או שמנסים ללמוד אותו, ומיצרים תוך שילוב של טכניקות מודרניות למהדרין יינות מאופקים, "צרפתים" ואלגנטיים שקשה להאמין שיוצרו מן הזנים המקומיים ב"אקלים החם" של הדרום.
ג. ייננים וכורמים מסורתיים: לקטגוריה זו נופלים רוב הייננים באזור (ובעולם כולו) אשר מסתפקים במכירת היינות או חומר הגלם שלהם לקופרטיב/נגוסיאנט המקומי. אלו מעוניינים לממש את המשפט הידוע: "זה שהיה כך גם יהיה". לטוב ולרע.
יש לי הרגשה שעל העמק הרוסיון נשמע עוד הרבה בשנים הבאות.

לאנגדוק:
בין הלאנגדוק לרוסיון מפריד אזור קורבייר- אולי אחד מאזורי היין הפראיים ביותר שראיתי מימי. הנופים המקומיים הם של הרים ומדרונות תלולים וצמחייה פראית בלתי מרוסנת מכל עבר. את יינות האזור אינני מכיר טוב מידי, מודה, וגם ממה שיצא לי לנסות עדיין לא ממש התרשמתי. מבחינתי זהו אזור החוצץ בין הסגנונות והנופים של הלאנגדוק והרוסיון.
החלק הצפון-מערבי של עמק הלאנגדוק מאופיין באזורי ה AOC "הישנים". מינרוואה, סט. שיניאן, ופוז'ר. למעט סט. שיניאן שם ניתן להצביע על "ברברת" ובלבול מעט יותר גבוהים בין יינות היקבים השונים (למרות טרואר די מגובש ואחיד ביחס למינרוואה למשל) נראה שאזורי ה AOC של הלאנגדוק הצליחו לגבש להם מעין זהות מסוימת (כל אחד ואופיו כמובן). לא ברור האם מעטפת ה AOC היא זו שנתנה את הדחיפה או שמא האופי המקומי הוא שתרם להקמת ה AOC's , אבל בכל מקרה "הניתוח עבר בהצלחה".
למרות הנאמר, לא מעט תלונות נשמעו ונשמעים מן היקבים המקומיים על המגבלות והמגושמות של ה AOC שאינו מאפשר ל"חתור בכל הכוח" לאיכות נטו. הרבה מן הדמויות הדינאמיות של האזורים הנ"ל בוחרים לבקבק את יינות שני צידי הסקאלה (הפשוטים ביותר והטובים ביותר) תחת קטגוריית ה Vins de Pays מכיוון שחוקי האפלסיונים עלולים להיות מגושמים למדי לעיתים קרובות מידי. אין למהר להספיד עם זאת את ה AOC. ה AOC תומן בחובו גם לא מעט יתרונות: הזהות המקומית והדמיון בין היינות עוזרים בעיצוב דעת קהל, הגברת מודעות וחדירה לשווקים חדשים. ליינות האפלסיוניום המוכרים יתרון אינהרטי מול יינות הלאנגדוק בכך שהצרכן יודע במידה מסוימת למה לצפות ולכן קל לו יותר "להמר" על יין AOC מאשר על יין אנונימי מהלאנגדוק. בין אם לטוב או לרע, השורה התחתונה, כמו שכבר ציינתי, היא שיש לכידות מסוימת באופיים של יינות ה AOC וליקבים המקומיים קל יותר להציג ולמכור את תוצרתם עבור חופן דולרים (יותר דולרים כן…).

ככל שמצפינים אל עבר ה Coteaux du Languedoc (כן, כן, קוטו דו לאנגדוק לשעבר… המגושמות של ה AOC כבר אמרנו?) הנוף הולך ומשתנה. פחות מדרונות פראיים, יותר אופקים שטוחים. את מקום הצמחים הפרועים תופסי עצים מזרח תיכוניים: עצי זית ואלון, עצי תבלין ושיחים מתורבתים יותר. יש גם הרבה כרמים בנוף המקומי. הרבה מאוד כרמים. המון כרמים. ים של גפנים בכל מקום! עמק הלאנגדוק נראה כמו צפיפות האוכלוסייה בבייג'ין, רק בגפנים. המצב לא מזהיר. כ"כ הרבה יין נעשה בלאנגדוק שגם אם בעיית צפיפות האוכלוסין העולמית הייתה כפולה, עדיין היה ההיצע עולה על הביקוש. הייצור המאסיבי יוצר בעיות למחוקק המקומי ולממשלה שצריכים לתמוך פיננסית באותם בעלי כרמים ויקבים מקומיים. לאורך זמן, ולא הרבה זמן, סביר שבכלכלה הנוכחית צפויים להיות שינויים רבים באזור.
בכל הנוגע לייננות (יינות איכות הכוונה), יש, ובשפע! שלל הסגנונות כמעט בלתי מוגבל: מודרניזציה, שמרנות, זנים מקומיים, זנים בין-לאומיים, AOC, VDP, יינות שולחניים, יינות לבנים, יינות אדומים, יינות מתוקים… זה לא נגמר. היופי הוא שכנראה שזה גם לא יגמר, ולא נראה לי שיש סיכוי שאדם אחד או צי של טועמים יוכל לסקר את המתרחש באזור זה לאורך תקופה: עד שיגיע לשלב הפקת המסקנות המצב כבר יהיה שונה בתכלית. יינות הלאנגדוק באופן כללי הם לטעמי יינות לצריכה מהירה יותר מאשר אלו של הרוסיון או יינות ה AOC's בכלל. גם היינות הגדולים ביותר מפתים ומזמינים כ"כ בצעירותם שאינני רואה סיבה טובה מספיק להתייחס אליהם כפרויקטים ארוכי טווח. קשה מאוד יהיה להמחיש במילים את השוני הקטגורי בין יינות האזורים לאנגדוק ורוסיון, שכן חוסר הדיוק יהיה אמפירי. לכל יקב וכל יין אופי משלו.
הקושי הרב של ה AOC להתמודד עם ההסברה באזור כ"כ גדול בעוכריו. נותר רק לקוות שאפלסיון הגג החדש Languedoc ישכיל לעשות את מה שקודמו לא הצליח: לאפשר לחלוצים המקומיים להמשיך ולהתפתח לכיוונים רבים ללא הגבלות מיותרות כלפי פנים, ולשדר דינאמיקה וחדשנות, אך לא על חשבון אופי ו"צרפתיות" כלפי חוץ. שמות ארוכים ומסובכים לאזורים שכנים שכל מה שמפריד בינם הוא שדרת אלונים – Out. AOC לכל יין טוב ומעניין – In.

 ****

אם כך, אין יותר מידי חדש מתחת לשמש, או יותר נכון, יש המון חדש מתחת לשמש של הדרום, אבל מעט קשה לעמוד על מה בדיוק קורה שם. ממש כמו לפני 20 שנה. ממש כמו במדינה צעירה אחרת שאני מכיר, בעלת תעשיית יין צעירה אך מאוד מודעת ואמביציוזית.

* גילוי נאות: אורי כפתורי שותף בחברת IpVinum המתמחה ביבוא יין מלנגדוק רוסיון